יחס החזון איש לחלומות
הרב דב קדרון
סנהדרין ל ע"א
בגמרא מדובר על מי שראה בחלום שאביו השאיר כסף במקום מסוים, ונאמר לו גם את סכום הכסף וגם שזהו כסף של מעשר שני, ולהלכה נפסק שגם אם נמצא שהחלום היה נכון לגבי מקום וסכום הכסף, אין לו לחשוש שמא זה כסף מעשר שני, כי דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים.
לעומת זאת במסכת נדרים (ח,א) נאמר שמי שנידוהו בחלום צריך לחשוש לכך, וצריך עשרה אנשים כדי להתיר את הנידוי.
בעל שו"ת שיבת ציון (סימן נב) יישב את הסתירה הזו וכתב שרוב החלומות שווא ורק מיעוטא דמיעוטא הן הודעה משמים, ולכן לגבי הכסף, מכיוון שרוב המעות בעולם הם חולין, מעמידים אותו על חזקת חולין, אבל לגבי מי שנידוהו בחלום חוששים למיעוטא כי אין זה דבר שנוגע לשום איסור אלא רק לסכנה.
החיד"א (בספר שם הגדולים - חלק גדולים - מערכת א אות קצט) כותב על הראב"ן, מגדולי הראשונים, שפעם התיר כלי של יין של גוים כי סמך שאמרו שהיה יבש, והקריאו לו בחלום: "השותים במזרקי יין", ואסר את היין שבחבית והתענה הוא והשותים. וכיוצא בזה הרדב"ז הורה שתפילין של רבנו תם יכול לעשותם של רש"י, ובלילה הראוהו בחלומו שלא הורה יפה וחזר בו. מוסיף על כך החיד"א: "ובא וראה גדולתן של רבותינו, דבדבר שהיו נוטים מהאמת בחלום ידבר בם על דרך שהיה נעשה לתנאי ואמוראי".
בזמננו, החזון איש (ארחות רבנו ח"ג עמ' ריג) נהג שלא להתחשב בחלומות רעים, כיוון שסבר שהחלומות בזמננו אינם מראים שום דבר, כי הם באים מהרהורי הלב. עם זאת למי שחשש אמר שיאמר את ה"רבונו של עולם" להטבת חלום.
