טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

חייביה רבי אמי לשלומי ליה חביתא דחמרא מיגו חביתא דמשחא – זית אירופי 

"אחד אומר חבית של יין ואחד אומר חבית של שמן, הוה עובדא ואתי לקמיה דרבי אמי, חייביה רבי אמי לשלומי ליה חביתא דחמרא מיגו חביתא דמשחא. כמאן - כרבי שמעון בן אלעזר? אימר דאמר רבי שמעון בן אלעזר היכא דיש בכלל מאתים מנה, כי האי גוונא מי אמר? לא צריכא לדמי" (סנהדרין, לא ע"א).

פירוש: מסופר, במקרה כגון זה שעד אחד אומר "חבית של יין נתן לו", ואחד אומר: "חבית של שמן נתן לו", הוה עובדא [היה מעשה], ואתי לקמיה [ובא לדין לפני] ר' אמי. חייביה [חייבו] ר' אמי לשלומי ליה חביתא דחמרא מיגו חביתא דמשחא [לשלם לתובע חבית יין מתוך מחירה של חבית שמן], שחבית יין זולה יותר, ועל כל פנים בדמי חבית יין הסכימו שניהם. ושואלים: כמאן [כשיטת מי] אמר זאת? ומתרצים: כשיטת ר' שמעון בן אלעזר. ויש לתמוה: אימר [אמור] שאמר ר' שמעון בן אלעזר היכא [במקום] שיש בכלל מאתים מנה, ואולם במקרה כי האי גוונא [כגון זה] מי [האם] אמר? שהרי המעיד על המנה שמא ראה מחצית דבר והשני ראה את כולו, אבל כאן ברור שאין העדויות נוגעות כלל באותו נושא! ומתרצים: לא צריכא [נצרכה] אלא למקרה של דמי [דמים], כלומר, אחד אומר: דמי חבית יין, והשני אומר: דמי חבית שמן, שהוא ממש כעין מאתים ומנה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: זית אירופי     שם באנגלית: Olive     שם מדעי: Olea europaea


נושא מרכזי: ערכם הכלכלי היחסי של השמן והיין
 

לריכוז המאמרים שנכתבו על הזית האירופי הקש/י כאן.

פסק הדין של רב אמי שחייב תשלום חבית יין בלבד מעיד על כך שהשמן יקר יותר מהיין. עדות נוספת לערכו הגבוה של השמן ביחס ליין אנו מוצאים במסכת בבא קמא (כז ע"א): "... ותנן נמי: זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש, נסדקה חבית של דבש ושפך זה יינו והציל את הדבש לתוכו אין לו אלא שכרו, פתח בכד וסיים בחבית! אמר רב פפא: היינו כד היינו חבית וכו'". מפרש רש"י: "והציל את הדבש לתוכה - מפני שהדבש דמיו יקרים". מחירו הגבוה של השמן עשוי להסביר את התנהגותה של האשה שהתפתתה להסיר את כיסוי ראשה על מנת לנצל כמות זעומה של שמן. מספרת המשנה בבבא קמא (פ"ח מ"ו):

"... ומעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק, באת לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז. אמר לו: רבי תן לי זמן ונתן לו זמן. שמרה עומדת על פתח חצרה ושבר את הכד בפניה ובו כאיסר שמן, גלתה את ראשה והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה, העמיד עליה עדים ובא לפני רבי עקיבא. אמר לו: רבי לזו אני נותן ארבע מאות זוז וכו'".

מקור נוסף המתייחס למחיר השמן ביחס ליין קשור לשאלה האם מקדיש מקדיש בעין יפה או רעה (נזיר, לא ע"ב): " ... ואלא מאי? בעין רעה מקדיש, חבית של יין שתעלה בידי ראשון ועלה של שמן בית שמאי אומרים: הקדש, והא שמן עדיף מיין? אי משום הא לא קשיא, בגלילא שנו דחמרא עדיף ממשחא וכו'"(1). מפרש רש"י: "הא לא קשיא דבגלילא שנו דחמרא עדיף טפי ממשחא - דלדידהו נפיש משחא כדגרסינן בהמוכר את הספינה (ב"ב דף צא) וניחא להו טפי בחמרא ואין שותין אלא יין, ואמטו להכי קאמרי בית שמאי דשל שמן גרוע משל יין(2) משום הכי הויא הקדש ומיתוקמא לכולהו מתניתין דבעין רעה מקדיש וקשיא רישא לרב חסדא". רש"י מציין את הגמרא בבבא בתרא (צא ע"א): "ת"ר: אין משתכרים בארץ ישראל בדברים שיש בהן חיי נפש, כגון יינות, שמנים וסלתות. אמרו עליו על רבי אלעזר בן עזריה, שהיה משתכר ביין ושמן. ביין סבר לה כרבי יהודה בן בתירא; בשמן באתריה דרבי אלעזר בן עזריה שכיח מישחא"(3). לדברי הגמרא רבי אלעזר בן עזריה היה רשאי לסחור בשמן, למרות "שיש בו חיי נפש", משום שבגליל מוצר זה היה זול. משתמע מדברי רש"י שמקום מושבו של רבי אלעזר בן עזריה היה הגליל ואמנם מקובל שלפחות באחרית ימיו גר כנראה בציפורי שבגליל. מקום קבורתו זוהה בימי הביניים על ידי עולי רגל ליד המושב עלמה, לצד אביו רבי עזריה ועוד תנאים".

עדות ליוקרו וחשיבותו של שמן הזית ניתן לקבל מכך שהומרוס גדול משוררי יוון כינה אותו "זהב נוזלי". במשחקים הפאן-אתנאיים ביוון ניתנו אמפורות מלאות בשמן כפרס למנצחים בתחרויות. סוג זה של פרס מדגים את חשיבותו של שמן הזית בעולם היווני העתיק, משום שלזוכים הוענקו לא רק הכלים, אלא גם תכולתם שהייתה כמות גדולה של שמן זית. למנצח בריצת 200 מטר במקצה הילדים, למשל, הוענקו כ - 1893 ליטרים של שמן זית (500 גלון) והמנצח במקצה הגברים קיבל כ – 3785 ליטרים. השמן נמכר בדרך כלל על ידי הזוכים במחיר 12 דרכמות לכל 10 ליטר. לשם השוואה שכר יומי של פועל היה בערך דרכמה אחת ליום. מכאן ניתן להסיק שספורטאי מצטיין יכול היה להרוויח בתחרות אחת שכר של עד שלוש שנים. מקור נוסף להערכת מחירו של שמן זית הוא צו מחירי המקסימום (Edict on Maximum Prices) שניסח הקיסר דִּיוקְלֶטִיָאנוּס בשנת 301 לספירה. בצו זה נקבע שמחיר שמן זית כתית מעולה הוא 40 דינרים לחצי ליטר מחיר דומה לדבש בכמות זו. מחיר יין רגיל היה 8 דינרים ומחיר שיכר חיטה 4 דינרים.

תמונה 1.		תמונה 2. שמן זית שהופק זה עתה    צילום: Monica

תמונה 3. כרם זיתים ממערב לציפורי          צילם: שי לביא		תמונה 4. צילם: שי לביא

(1) פירוש: ומקשים כנגד הנחת יסוד זו: ואלא מאי [מה] אתה אומר בעין רעה מקדיש? הלא נאמר בהמשך המשנה "חבית של יין שתעלה בידי ראשון" ועלה של שמן, בית שמאי אומרים: הקדש. והא [והרי] שמן עדיף מיין ומדוע יהיה זה הקדש! ומשיבים: אי [אם] משום הא [זה] לא קשיא [אין זה קשה], בגלילא [בגליל] שנו משנה זו, דחמרא [שיין] עדיף ממשחא [משמן] בגליל, שהזיתים גדלים שם הרבה, והשמן זול מן היין. ואם כן אפשר לפרש כל האמור במשנה כשיטה שהמקדיש בעין רעה מקדיש".
(2) תוס' (שבת, מז ע"א): "... בגלילא שנו דחמרא עדיף ממשחא ויין היה מצוי להם הרבה כדאמר בהמוציא יין (לקמן עח.) גבי מים כדי לשוף בהן את הקילור וקאמר בגלילא שנו דרפואת מים שכיח טפי משתיה שהיה להן רוב יין והיו שותין הכל יין ואפילו הכי חמרא עדיף להו ממישחא כי השמן היה להם בזול יותר וכו'".
(3) פירוש: תנו רבנן [שנו חכמים]: אין משתכרים, כלומר, אין לעשות מסחר בארץ ישראל בדברים שיש בהן חיי נפש, כגון: יינות, שמנים וסלתות, על מנת שלא לייקר את מחיריהם. אלא ימכרו המגדלים עצמם את תוצרתם בשוק. אמרו עליו על ר' אלעזר בן עזריה, שהיה משתכר, עושה מסחר, קונה מהיצרן ומוכר לאחרים בריווח, ביין ושמן. ומסבירים: ביין סבר לה [סבור הוא] כדעת רבי יהודה בן בתירא שהתיר להוציא יין מארץ ישראל, משום שהוא גורם לחטא, ולדעתו אין צורך למנוע התייקרות של היין, בשמן הטעם אחר, משום שבאתריה [במקומו] של ר' אלעזר בן עזריה שכיח מישחא [מצוי שמן], ולכן גם כשנעשה בו מסחר, אין לחשוש שבכך יעלה מחירו ויקשה על חיי העניים.

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.