זנותה של ערפה
סנהדרין צה ע"א
"בהדי דקא מסגי חזייה לערפה אמיה דהוות נוולא (טווה),
כי חזיתיה (ערפה לאבישי), פסקתה לפילכה שדתיה עילויה, סברא למקטליה (רצתה להורגו באותו פלך שהיה בידה, אבל לא פגעה בו),
אמרה ליה (לאבישי): עלם אייתי לי פלך!
פתקיה בריש מוחה, וקטלה".
הכיצד העיזה לבקש ממנו את הפלך שהשליכה עליו?
מה פירוש הכינוי 'עלם' שבו קראה לו?
אלא שאמרו במשנה במסכת כתובות דף עב ע"א: "ואלו יוצאות שלא בכתובה: העוברת על דת משה ויהודית... ואיזוהי דת יהודית? יוצאה וראשה פרוע, וטווה בשוק, ומדברת עם כל אדם".
וביארו שם בעמוד ב': "ומדברת עם כל אדם. אמר רב יהודה אמר שמואל: במשחקת עם בחורים. אמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קאזילנא בתריה דרב עוקבא, חזיתיה לההיא ערביא דהוה יתבה, קא שדיא פילכה וטווה ורד כנגד פניה, כיון דחזיתינן פסיקתיה לפילכה שדיתיה, אמרה לי: עולם, הב לי פלך, אמר בה רב עוקבא מילתא".
אותה ערביה ניסתה לפתוח עם הבחור בדיבור ולפתותו, זרקה לרגליו את הפלך, קראה לו בשם החיבה, עלם צעיר, וביקשה ממנו שיגישהו לה. אמר לו רב עוקבא, הרי לך 'מדברת עם כל אדם' שדיברו בה חכמים. ממש באותן המילים של ערפה.
כיון שראתה ערפה שלא הצליחה לפגוע באבישי, ניסתה להראות כאילו השליכה אליו את הפלך רק לשום זנות וחיבה כהרגלהּ.
אמר לה אבישי, ביקשת את הפלך? תקבלי. במוחך.
על זנותה של ערפה, שמענו גם במסכת סוטה דף מב ע"ב:
"רבי יוחנן אמר: בר מאה פפי וחדא נאנאי (נתעברה ממאה אנשים וכלב. ירושלמי ומדרשים).
וגלית שמו מגת - תני רב יוסף: שהכל דשין את אמו כגת.
כתיב מערות (ממערות פלשתים), וקרינן מערכות - תני רב יוסף: שהכל הערו באמו.
כתיב (שמואל ב' כא) הרפה (אשר בילידי הרפה), וכתיב ערפה - רב ושמואל, חד אמר: הרפה שמה, ולמה נקרא שמה ערפה? שהכל עורפין אותה מאחריה (הפקירה עצמה כבהמה פנים כנגד עורף); וחד אמר: ערפה שמה, ולמה נקרא שמה הרפה? שהכל דשין אותה כהריפות (חטין כתושין), וכן הוא אומר: (שמואל ב' יז) ותקח האשה ותפרוש... המסך על פני הבאר ותשטח עליו הריפות; ואי בעית אימא, מהכא: (משלי כז) אם תכתש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי".
רבי יוחנן שאמר כאן שנתעברה ערפה ממאה אנשים, לשיטתו שיכולה אשה להתקדש אפילו למאה אנשים.
במסכת קידושין דף נט ע"ב - ס ע"א: "בא אחד ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום, ובא אחר ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום, ובא אחר ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרה ימים... עולא אמר רבי יוחנן: אפילו מאה תופסין בה; וכן אמר ר' אסי אמר רבי יוחנן: אפילו מאה תופסין בה".
