על תלמיד לחשוש לכבוד רבו

הרב דב קדרון

סנהדרין מא ע"ב

רב כהנא ורב ספרא למדו הלכות סנהדרין אצל רבה. פגש אותם רמי בר חמא. אמר להם: איזה חידוש אמרתם בהלכות סנהדרין שלמדתם אצל אדם גדול כמו רבה? ענו לו רב כהנא ורב ספרא: גם אילו לא היינו למידים מפי חכם כל כך, היכא יש להקשות בה ומאי קשיא לך?

בעל הערוך לנר תמה על תגובתם, וכי ח"ו הגדולים הללו רצו להתפאר בתורתם, שיש בכוחם להסביר את כל הדברים הקשים ואינם צריכים לשמוע מרבם? וביאר שכאשר תלמיד אומר שמועה מפי רבו, ראוי שבתחילה יאמר בשם עצמו עד שידע אם ישר הדבר בעיני שומעיו, ורק אחר כך יאמר שרבו אמר כן, כדי שלא יגרום זלזול לרבו אם הדברים שאמר רבו לא ימצאו חן בעיני השומעים.

לכן כשרמי בר חמא פגש את רב כהנא ורב ספרא וביקש שיאמרו לו דבר חידוש מרבה, לא ידעו רב כהנא ורב ספרא אם הוא יקבל את החידוש שיאמרו, ולכן מחמת כבודו של רבה לא רצו לומר דבר חידוש משמו, אלא אמרו לו: "מאי אמרינן בסנהדרין גרידתא, ומאי קשיא לך", כאילו אומרים תשאל אותנו ואנחנו נשיב, כדי שאפילו אם רמי בר חמא יתריס בהם, לא יפגע כבוד רבם. אבל לאחר שראו שהוא מודה להם ומקבל דבריהם אמרו לו שדברים אלו למדו מפי רבם.

הראשון לשושלת בריסק, בעל "בית הלוי" ידע שיש דרשנים שאומרים את דברי התורה שלו בלי להזכיר את שמו, כאילו אלו דברי עצמם, ואמר על כך: לא איכפת לי שיגידו את הדברים שלי בשמם, רק שלא יאמרו את דבריהם בשמי...