רוצח יכול לרשת את הנרצח?
הרב דב קדרון
סנהדרין מח ע"ב
מי שנהרג על ידי בית דין – ממונו עובר ליורשיו, אולם מי שנהרג על ידי המלך, על פי דין המלך שנתנה לו התורה רשות להרוג – ממון הנהרג שייך למלך.
זה כמובן דווקא כשאותו אדם מרד במלכות והייתה למלך רשות להורגו, אבל אם המלך שם לו עלילת דברים והרגו - פשוט שאין מקבל את נכסיו, שהרי זהו רצח בעלמא, כמו שנאמר בספר מלכים (א כא) לגבי העלילה ששמו לנבות היזרעלי שמרד במלכות, ואחאב רצה לקבל את נכסיו, ואמר אליהו: "כה אמר ה' הרצחת וגם ירשת".
בעל ספר עלי תמר (מכות ב,ו) מסתפק מה הדין במי שרצח את קרובו כאשר הרוצח ראוי ליורשו על פי דין תורה, ומוכיח שאכן הפסיד את זכות הירושה, כי אינו בדין שיירש אדם את מי שרצחו נפש.
הוא מוסיף להביא את דברי הרמב"ם בסוף הלכות ממרים: "בן סורר ומורה הרי הוא ככל הרוגי בית דין שממונם ליורשיהן, שאף על פי שאביו גרם לו סקילה הרי הוא יורש כל נכסיו". ומבאר שאביו של בן סורר ומורה, אף על פי שגרם לו סקילה, מכל מקום אין לו דין רוצח, שהרי עשה ברשות, אבל מי שרצח את קרובו אינו יורשו.
מקורו של הרמב"ם הוא מדברי הנביא הנ"ל: "כה אמר ה' הרצחת וגם ירשת". ומבואר שם שאפילו מי שרק גורם לרציחת קרובו כבר אינו יורשו, כמו שפירשו המפרשים שם, שאחאב לא עשה שום דבר בעצמו, אלא איזבל אשתו הייתה פעילה ברצח נבות, ומכל מקום אחאב נחשב רוצח מפני שגרם למיתתו, כי מה שעשתה איזבל עשתה מדעתו של אחאב ובהסכמתו.
