אל יאוש / רפי זברגר
עבודה זרה ה ע''א
הגמרא בסוף הדף הקודם מביאה ארבעה מאמרים של רבי יהושע בן קרחה, אשר שניים מהם צוטטו עוד לפני כן. נתמקד במאמר הרביעי:
ואמר רבי יהושע בן לוי: לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שנאמר (דברים ה', כ''ה): מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֺתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם.
מסביר רש''י:
כלומר גיבורים ושליטים ביצרם היו ולא היה ראוי להתגבר יצרם עליהן, אלא "גזירת מלך" היתה לשלוט בם כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, שאם יאמר החוטא: לא אשוב שלא יקבלני, אומרים לו: צא ולמד ממעשה העגל, שכפרו ונתקבלו בתשובה:
זה דבר מדהים. לפי רבי יהושע בהסבר רש''י, בעצם עם ישראל היה ''גיבור ושליט ביצרו'' ולא היה חוטא בעצמו בחטא העגל, אלא שמשמים ''גזרו'' שיחטאו, ולאחר מכן יחזרו בתשובה. כל זאת כדי שיהיה אפשר לומר לכל החוטאים במשך הדורות, כי אין להתייאש מן החזרה בתשובה, כפי שאמנם ראינו קרה לחוטאים בחטא העגל.
הנושא
בעמוד א' ישנה מימרא הממשיכה בכיוון של רבי יהושע בן לוי:
אמר ריש לקיש: בואו ונחזיק טובה לאבותינו, שאלמלא הן לא חטאו - אנו לא באנו לעולם, שנאמר (תהלים פ''ב, ו'): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם. חבלתם מעשיכם - אכן כאדם תמותון.
ריש לקיש אומר כי יש להודות במידה מסוימת לאנשי דור המדבר אשר חטאו בחטא העגל. שהרי אם הם לא היו חוטאים, היו בני ישראל נשארים בדרגת מלאכים ולא היו מולידים ילדים. אך לאחר החטא – ''חיבלו במעשיהם'' וחזרו להיות כמו בני אדם שהם בני תמותה (כפי שמשמע בפסוק שלאחר מכן: אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ), ולכן חזרו גם לעסוק בפריה ורביה.
למימרא דאי לא חטאו לא הוו מולדו, והכתיב (בראשית ט', ז'): וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ
מקשה הגמרא על ריש לקיש, וכי ייתכן שלולא חטא העגל לא הייתה פרייה ורבייה, והרי נצטוונו על כך בספר בראשית במצוות ''פרו ורבו'', ואיך ייתכן שיש ציווי שלא יבוא לידי מימוש?
עד סיני
עונה הגמרא כי אם לא היו חוטאים בחטא העגל תוקף הציווי של ''פרו ורבו'' היה רק עד שהגיעו להר סיני ולא לאחר מכן.
בסיני נמי כתיב (דברים ה', כ''ו): לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם.
ממשיכה הגמרא להקשות ואומרת כי גם לאחר מתן תורה בהר סיני היה ציווי לעם ישראל לחזור לאוהל, לכאורה לשם קיום מצוות פריה ורביה,. אם כן, נראה שציווי פריה ורביה אינו מסתיים עם הגעתם להר סיני.
לשמחת עונה
תשובת הגמרא ממש מעניינת, וקובעת כי אם אמנם לא היו חוטאים, ''מצוות'' שיבה לאוהלם לא היה לשם קיום מצוות פריה ורביה, אלא רק לשם שמחת עונה ותו לא. אנו לומדים מכאן, שיש עניין בשמחת מצוות עונה, אף אם אינה מכוונת לקיום מצוות פריה ורביה!
מהו המסר?
למדנו היום שתי תועלות אשר ''זכינו'' בהם בעקבות חטא העגל:
1. למדנו פרק בהלכות תשובה, אשר נותן מענה לכל המסתפקים בעוצמת ויכולת מעלת התשובה.
2. עצם קיומנו נובע מהחטא עצמו, ובלעדי החטא לא היינו באים לעולם.
הנה אנו רואים שקרו דברים טובים מתוך הדבר הרע של חטא העגל. וזהו לימוד גדול לחיים, לבחון ולראות כל מצב בחיים, בין טוב בין מוטב, מה קיבלנו ממנו. לפעמים דווקא מתוך החסר ומתוך הרע עולים ומתפתחים דברים טובים. אל לו לאדם להתייאש ממצבו, שהרי אם הקדוש ברוך הוא הביאנו למצב זה, ככל הנראה נתקדם ממנו ונצעד לגבהים חדשים.
המאמר לע''נ אבי מורי ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, ולע''נ חמי משה בן רבקה
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]
