מי נצטווה לפרות ולרבות?
הרב דב קדרון
סנהדרין נט ע"ב
בגמרא נאמר שבני נח נצטוו על פריה ורביה, שנאמר (בראשית ט, ז): "וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָה". והנה הפסוק הזה נאמר בפרשת נח, ואכן הרמב"ם בספר המצוות (מצות עשה רי"ב) מביא את הפסוק הזה כמקור לחיוב בפריה ורביה, אולם ספר החינוך ורוב מוני המצוות הנמשכים אחריו למדו את חיוב מצות העשה של פריה ורביה ממה שנאמר לאדם הראשון (בראשית א,כח): "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ".
מה ההסבר למחלוקת בין המפרשים האם חיוב מצוות פריה ורביה נלמד מאדם או מנח?
ר' צדוק הכהן מלובלין (דובר צדק עמוד מ) כותב שזה תלוי במחלוקת האם "פרו ורבו" שנאמר לאדם הראשון נאמר כציווי או כברכה (עיין יבמות ס"ה: ובתוספות ד"ה ולא). מי שסבור שזו הייתה ברכה צריך ללמוד את חיוב המצווה ממה שנאמר לנח.
הוא מוסיף כמה הסברים מדוע לא היה צורך לצוות את אדם הראשון לפרות ולרבות, אלא רק לברך אותו, ואחד מהם הוא ש"פרו ורבו" נאמר לאדם וחוה עוד לפני שחטאו, ואז הם יכלו לחיות לעולם, לכן לא היה צורך לחייב בפריה ורביה, כי עיקר החיוב הוא כדי שלא יהיה העולם תוהו, שלא תהיה ריקנות בעולם, וכל זמן שאדם הראשון היה יכול לחיוב לנצח היה מובטח שהעולם לא יהיה ריק.
וגם לאחר החטא לא היה שייך לצוות את אדם במצווה זו, כי אז כבר הוליד אדם את קין והבל ותאומותיהם וקיים פריה ורביה. ולבניו עד נח לא מצינו שנתייחד הדיבור אליהם בצווי. לכן הפעם הראשונה שנאמר ציווי כזה הייתה לנח.
