מסירות נפש על מראית עין
הרב דב קדרון
סנהדרין סא ע"ב
לדעת רבא אדם שעובד עבודה זרה מאהבה או מיראה, כלומר לא בגלל שהוא מאמין בה, פטור. על פי זה מקשים תוספות (ד"ה רבא) מדוע לא הסכים מרדכי להשתחוות להמן, והרי לכאורה לא הייתה השתחוויה זו פעולה של עבודה זרה? ומתרצים שעל ליבו של המן היו צלמים, לכן היה אסור למרדכי להשתחוות לו.
מדבריהם עולה שאסור להשתחוות לאדם שיש עליו צלם של עבודה זרה, גם אם אין הכוונה להשתחוות לצלם, וכך סובר הגר"א (יו"ד קנ, ס"ק ה).
בעניין זה מתייחס הרמ"א (יו"ד קנ,ג) למחלוקת הראשונים האם יש חיוב למסור את הנפש מדין ייהרג ואל יעבור על מעשה של מראית עין של עבודה זרה, כגון פרצופים שמקלחים מהם מים, ומי ששותה מהם נראה כאילו מנשק את העבודה זרה, ופוסק כדעת הר"ן שבמצב של פיקוח נפש מותר לשתות מהם מים.
אולם הגר"א, כאמור, מחמיר ופוסק כדעת הרשב"א שאפילו במצב של פיקוח נפש אסור לעשות מעשה של מראית עין של עבודה זרה, כי גם בזה ההלכה היא ייהרג ואל יעבור.
כך נהגו הרבה יהודים לאורך הדורות, כמו המעשה המפורסם בחנה ושבעה בניה, שסירבו להשתחוות אפילו רק למראית עין ומסרו את נפשם על כך, וגם בדורות האחרונים, בזמן השואה, ישנם עדויות על יהודים במחנות ריכוז שסירבו להשתחוות לצלב או לסמלים נוצריים אחרים, למרות עינויים קשים. הם ראו בכך עבודה זרה, ומסרו את נפשם על קידוש השם.
