יש ממש בשדים ובכישוף?
הרב דב קדרון
סנהדרין סז ע"ב
יש מחלוקת גדולה האם יש ממש בכל ענייני הכישוף. רוב הראשונים והאחרונים, וכמובן המקובלים, סבורים שיש ממש בשדים וענייני כישוף, אולם יש גם גישה אחרת, והידוע ביותר מהסבורים כך הוא הרמב"ם, הכותב (בהלכות עבודה זרה יא,טז):
ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן ... ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, ... כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ...אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ... אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ...
ניתן אולי לומר שאין מחלוקת, וזאת על פי מה שאמרו (מובא בשם הרב צבי יהודה קוק זצ"ל) שהרמב"ם הצליח להגיע דרך השכל לאותה דרגת שלמות שאחרים השיגו באמצעות הקבלה. והנה כבר כתב הגר"ח מוולאז'ין (נפש החיים שער ג פרק יב, העוסק בכשפים): "הוא ענין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל. כשהאדם קובע בלבו לאמר הלא ה' הוא האלקים האמתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם וכל העולמות כלל והכל מלא רק אחדותו הפשוט ית"ש. ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם. ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ב"ה. כן יספיק הוא יתב' בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל".
כלומר גם לשיטת הסבורים שיש ממש בכישוף ובשדים – אין להם השפעה על מי שקובע בליבו שה' הוא השליט היחיד. מכיוון שהרמב"ם השיג דרגה נפלאה זו דרך השכל, נחשבו כל הכוחות האחרים מלבד הקב"ה לכלום בעיניו.
