אופני הלימוד / רפי זברגר
עבודה זרה יט ע''א
הזכרנו בסוף הדף הקודם ובתחילת הדף שלנו את שני הפסוקים הפותחים את ספר תהילים:
אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה.
הפסוק הראשון עוסק ב''הסרת המניעים'': לא ללכת בעצת רשעים, לא בדרך חטאים ולא לשבת במושב ליצים. הגמרא הרחיבה והסבירה כל אחת מן העצות הללו. בהמשך דנה הגמרא (עמוד א') על הפסוק השני ומרחיבה כיצד עלינו "לקנות" את התורה. על חלק מן הדברים נעסוק במאמר זה.
הנושא
1. אמר רב: אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ שנאמר (תהלים א', ב'): כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה
יש המסבירים כי זו הנחייה לרב ללמד את תלמידו דווקא מן הספרים עליהם "מתחבר" התלמיד (רש''י) ויש מסבירים כי זו הנחייה לתלמיד עצמו, למצוא ולאתר את הספרים והכיוונים ביהדות המושכים את ליבו ולעסוק בהם (המאירי)
2. אמר רבי אבדימי בר חמא: כל העוסק בתורה הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו שנאמר: כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ
זו דרשה ''מעודדת'' ונותנת כוח לעוסקים בתורה. שכן, העוסק בתורה לא רק שהוא מקיים את מצוות ה' יתברך, אלא שהוא גם זוכה לקבל שכר, והקב''ה עושה לו את רצונותיו. לפי הסבר זה המילה ה' בפסוק מתייחסת גם לרישא וגם לסיפא של הפסוק באופן הבא: אדם העוסק בתורת ה' – ה' עושה את חפציו.
3. אמר רבא: לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ שנאמר: כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ.
בסעיף הראשון דברנו על מציאת אופן לימוד תורה ומציאת הנושאים המתאימים ללומד (ממקום), כאן אומר רבא כי גם מקום הלימוד חשוב. יש לאדם למצוא את מקום הלימוד, השיטה, הרבנים "והאווירה" המתאימה לו ביותר. (במקום)
4. ואמר רבא: בתחילה נקראת על שמו של הקדוש ברוך הוא ולבסוף נקראת על שמו שנאמר בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה.
רבא מתייחס במאמר זה להבדל בפסוק בין תחילת המשפט לסופו. בתחילה כתוב ''תורת ה''' ובסוף כתוב ''תורתו''. מסביר רבא כי אם בתחילה אדם לומד את ''תורת ה''' הרי שלאחר שיגע ועמל הרבה בתורה, הרי היא נהפכת להיות כביכול ''תורה שלו''. ובאמת נוהגים לומר כי אדם לומד את ''תורת רבו'', ואולי זהו עומק מימרא זו.
מאמר זה הינו המשך למימרא של רב אבדימי (סעיף 2), שכן גם כאן יש ''שכר'' ללומד התורה, שהיא נהפכת להיות ''תורתו'' שלו.
5. ואמר רבא: לעולם ילמד אדם תורה ואחר כך יהגה, שנאמר: בְּתוֹרַת ה', והדר - וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה.
במימרא זו רבא ממשיך את שיטתו (סעיף קודם) כי המילה תורתו מיוחסת ללומד, אך מוסיף ומייחס את המילה ''יהגה'' לחידושים שהוא מחדש. מן הסדר של הפסוק קובע רבא כי יש קודם ללמוד ולאגור חומר רב מרבותיו (תורת ה'), ורק לאחר מכן לשקוע בלימוד עיון תוך כדי השוואה בין מקורות לימוד שונים (תורתו).
6. ואמר רבא: לעולם ליגריס איניש ואף על גב דמשכח, ואף על גב דלא ידע מאי קאמר, שנאמר (תהלים קי''ט, כ'): גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה אֶל מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל עֵת , גָּרְסָה כתיב ולא כתיב טחנה.
במאמר זה רבא מתייחס לחלק הראשון של הלימוד מרבותיו, וקובע קביעה מאוד מעניינת: יש להתמיד וללמוד למרות שאינו זוכר הרבה, ואפילו למרות שאינו מבין הכול (ואפילו אם רבו בעצמו אינו מבין ויודע להסביר עד הסוף את החומר הנלמד).
יש לשים לב כי אדם כנראה שמח ללמוד מרב זה (לומד במקום שליבו חפץ (סעיף 3)) למרות שאין הרב מפרש ומסביר הכול...
7. רבא רמי כתיב (משלי ח', ב'): בְּרֹאשׁ מְרוֹמִים עֲלֵי דָרֶךְ בֵּית נְתִיבוֹת נִצָּבָה, וכתיב: עֲלֵי דָרֶךְ - בתחלה בראש מרומים ולבסוף עלי דרך.
כאן רבא מתייחס למאמצים הרבים שיש להשקיע כדי ללמוד ולגדול בתורה. יש לעלות ולחפש אפילו ל''מקומות גבוהים'', קשים ומאתגרים, כדי למצוא, לגלות ולהבין את התורה. רק לאחר השקעה וטיפוס רב, התורה הופכת להיות ''על הדרך'' – גלויה ומצויה במקום נוח.
8. אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: מאי דכתיב (משלי י''ג, י''א): הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה - אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות – מתמעט, ואם קובץ - על יד ירבה.
במאמר זה של רבא בשם סחורה שלמד מרב הונא מתייחס לחשיבות החזרה בלימוד. אין ללמוד הרבה (בשלב ראשון) מבלי לחזור שוב ושוב על הלימוד כדי להטמיעו, אחרת הלימוד שלו יהיה בבחינת ''חבילות חבילות'' ויגרום לשכחתו.
אמר רבא: ידעי רבנן להא מילתא ועברי עלה, אמר רב נחמן בר יצחק: אנא עבידתה וקיים בידי.
רבא מוסיף ומספר על הקושי הגדול בחזרה, שכן חכמים לא מעטים אולי מכירים את העיקרון, אך מתקשים ליישמו. לעומתם, מספר רב נחמן כי הוא אכן חזר הרבה על לימודו, שבסופו של דבר התקיים ונשאר.
מהו המסר?
למדנו רק חלק מן המימרות הרבות בדף שלנו, המלמדות אותנו את האופן המיטבי ללמוד תורה. נסכם את התובנות שלמדנו, שלאורן כדאי ללכת, גם לגבי האדם עצמו, וגם, ואולי בעיקר לגבי חינוך ילדים:
1. חשוב ללמוד דברים הקרובים לליבו של התלמיד ובמקום שהוא מרגיש נוח וכיף ללמוד.
2. בשלב ראשון ומרכזי של הלימוד יש ללמוד ולהתאמץ רבות כדי ''לאסוף חומרים'' כמה שיותר, ולהשאיר להמשך הדרך את הפלפול והעמקות (לא כולם מסכימים לדרך זו). דרך זו הינה ארוכה ורבה - אין להתייאש במעלה הדרך, גם אם לא זוכרים ולא מבינים כל דבר.
3. חשוב מאוד לחזור, ולשוב ולחזור על הלימוד, למרות הקושי בדבר.
4. הלימוד גם מזכה אותנו ''ביחס אוהד'' מצידו של הקדוש ברוך הוא בכל נושאי החיים, וכן הופך את התורה להיות ''תורה שלנו''.
המאמר לע''נ אבי מורי ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, ולע''נ חמי משה בן רבקה
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]
