מדוע דווקא בשעת דחקו?
הרב דב קדרון
סנהדרין עו ע"ב
המלוה סלע לעני בשעת דוחקו - עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה.
תוספות (ד"ה והמלוה) מקשים שכאן בגמרא משמע שזוהי מצווה להלוות לעני בשעת דוחקו, אולם במסכת חגיגה (ה,א, לפי פירוש התוספות) אומר שמואל שהפסוק (דברים לא,כא): "וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת" מתייחס למי שממציא מעות לעני בשעת דוחקו, משמע שאין זה דבר טוב.
בעל ספר מרגליות הים הסביר (על פי פירוש הריב"ן) שההבדל הוא בין "מלוה" לבין "ממציא". אם אדם מלוה בעצמו לעני - חסד הוא עושה עמו, שהרי אינו לוקח ריבית כיון שהוא בעצמו מלוה לו מכיסו, ועליו נאמר "אז תקרא וה' יענה", אבל הממציא מעות לעני היינו שלא הוא המלווה אלא המתווך, והיינו בריבית, הוא מסיב לעני צרות רבות ורעות, כי בשעת דחקו אנוס העני לקבל ההלוואה ואחרי כן מוכרח לשלם ריבית.
בעל שיר מעון (פרשת וזאת הברכה) מסביר מדוע נאמר כאן שבח דווקא למי שמלווה לעני "בשעת דוחקו", כי להלוות לעני שרוצה לקנות דברים שאינם צריכים לו כל כך, ובפרט מותרות, אינו טובה לו, כי אחר כך יהיה לו דאגה איך לשלם, ואם אין לו לשלם יהיה בבחינת "לווה רשע ולא ישלם". אבל אם הוא דחוק לדבר, אז מצוה גדולה להלוות לו, ואם אחר כך לא ישלם הלא נאמר (משלי יט,יז): "מלוה ה' חונן דל", וגמולו ישלם לו הקדוש ברוך הוא, וימציא למלווה רווח ממקום אחר להיות לו לתשלומים. לכן דווקא על מי שמלווה לעני בשעת דוחקו נאמר "אז תקרא וה' יענה", כי כיוון שהוא דחוק לדבר זה, אם לא יוכל לשלם יקרא המלווה להקב"ה שישלם לו, כיון שהעני אינו משלם, וה' יענה.
