הגבהת הצלם
עבודה זרה מג ע"א
"אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יהושע בן לוי:
פעם אחת הייתי מהלך אחר ר' אלעזר הקפר בריבי בדרך, ומצא שם טבעת ועליה צורת דרקון, ומצא עובד כוכבים קטן ולא אמר לו כלום, מצא עובד כוכבים גדול ואמר לו: בטלה, ולא בטלה, סטרו ובטלה.".
נשאלת השאלה, כיצד ניתן היה לבטל עבודה זרה זו, הרי מיד זכה בה ר' אלעזר הקפר כאשר לקח אותה, כמו שאמרו לעיל בדף מב ע"א: "גזרה דלמא מגבה לה והדר מבטיל לה".
ופירש שם רש"י: "אלא - רבנן גזור דכל ביטול ישראל לאו ביטול גזירה דלמא מגבה לה וקני לה בהגבהה דכל דבר הפקר כגון מציאה נקנית בהגבהה".
אמנם רש"י עצמו התייחס כאן לכאורה לקושיה זו, וכתב:
"מצא טבעת - ולא הגביהה עד שבטלה העובד כוכבים".
כלומר, שאם היה מגביה את הטבעת, כבר לא היה ניתן לבטלה.
אלא שקשה, הרי הלכה שאין אדם זוכה במציאה אם מכוין הוא שלא לזכות בה, כמו שאמרו במשנה במסכת בבא מציעא דף ט ע"ב: "היה רוכב על גבי בהמה וראה את המציאה, ואמר לחבירו תנה לי... אם משנתנה לו אמר אני זכיתי בה תחלה - לא אמר כלום".
לכן בהכרח החשש לעיל: "גזרה דלמא מגבה לה והדר מבטיל לה" הוא רק שמא יתכוין אותו ישראל לזכות בה כאשר יגביה אותה.
ולמה אם כן לא פירש רש"י שר' אלעזר הקפר אמנם הגביה את המציאה אבל הוא התכוין שלא לזכות בה?
אלא י"ל שטעם רש"י שלא פירש כך, כי מבואר בדף זה בעמוד ב' שאסור שיהיו ברשותו צורות מפני החשד, אם לא שנמצאים שם רבים.
