ברכת הודאה עם רגשות מעורבים
הרב דב קדרון
סנהדרין צד ע"ב
אחרי שמשה רבנו סיפר לחותנו את מה שעשה ה' לישראל, נאמר (שמות יח,ט-י): "וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ ...וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם". לדעת שמואל המילה "ויחד" באה לומר שנעשה בשרו חדודין חדודין, ופירש רש"י: מפני שהיה מיצר מאד בלבו על מפלת מצרים. והנה אף על פי כן בירך יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מתחת יד מצרים וגו'. הרי שהיה מברך ברכת הודאה אף על פי שהיה מעורב עמה צער ואנחה.
מכאן מביא בעל ספר עלי תמר (ברכות ט, ב) ראיה למה שכתב בשו"ת הרשב"א (ח"א סימן רמ"ה הובא במ"ב רכ"ג) שיכול אדם לברך ברכת שהחיינו או הטוב והמטיב אף על פי שמתערב עמה צער ואנחה, כי אין ברכה זו תלויה בשמחה, אלא בדבר שמגיע לאדם תועלת ממנו, אף שמתערב עמו צער ואנחה.
בטעם הדבר הוא מבאר שאין בכוחם של רגשות טבעיים המתרחשים בלב האדם בעל כורחו למנוע ממנו לברך את הברכה שמחויב בה על פי השכל וההיגיון. הוא הוסיף שהיה מעשה בארץ ישראל שרב נבחר למשרת רבנות ידועה שהיו עליה כמה מועמדים, ואיש אחד נלחם בכל כוחו שרב זה לא יבחר אלא מועמד אחר, אולם לבסוף כשנבחר השלים עמו וקבל מרותו בכנות, ונשאלה השאלה האם אדם זה מותר להשתתף בקבלת פנים ולומר בנאומו ברוך ה' שבחרנו ברב גדול וחשוב וכו' למרות שבשעת אמירת הדברים האלו נעשה בשרו חדודים חדודים על שלא הצליח במגמתו והרי זו מעין גניבת דעת. ואמר שיכול לומר כן מאחר שאומר זאת עכשיו בכנות, ואין בכוחם של רגשות האכזבה למנוע ממנו לומר ברוך השם וכו' וכמו שהיה עם יתרו וכמו שכתב הרשב"א.
