קהל ומשמעותו / רפי זברגר

הוריות ה ע''א

 
במשנה השלישית המתחילה בדף הקודם ומסתיימת בדף שלנו, למדנו על מחלוקת תנאים מי חייב להביא קרבנות על שגגות.
נלמד את המחלוקת הראשונה במשנה שם:
הורו בית דין ועשו כל הקהל או רובן על פיהן - מביאין פר, ובעבודת כוכבים מביאין פר ושעיר - דברי רבי מאיר.
רבי מאיר סובר כי פר העלם דבר של ציבור מקריבים רק אם כל ישראל או רובו נהג כפסק המוטעה של בית הדין.
אם הטעות בהוראת איסור הייתה באיסור עבודה זרה מביאים פר ושעיר במקום פר העלם דבר של ציבור.
רבי יהודה אומר שנים עשר שבטים מביאין שנים עשר פרים, ובעבודת כוכבים מביאין שנים עשר פרים ושנים עשר שעירים.
רבי יהודה חולק על תנא קמא וסובר כי כל שבט נקרא קהל לגבי פר העלם דבר ופר ושעיר של עבודת כוכבים. לכן, אם טעו שנים עשר שבטים (או רוב של כל שבט) הרי שמביאים שנים עשר פרים של העלם דבר של ציבור (או שנים עשר פרים ושנים עשר שעירים בהעלם איסור עבודה זרה).
רבי שמעון אומר שלושה עשר פרים, ובעבודת כוכבים שלשה עשר פרים ושלשה עשר שעירים, פר ושעיר לכל שבט ושבט, פר ושעיר לבית הדין.
רבי שמעון מסכים עקרונית עם רבי יהודה כי כל שבט נקרא קהל ולכן צריך להביא מספר פרים (או פרים ושעירים לעבודה זרה) כמספר השבטים, אלא שהוא מוסיף חיוב של עוד פר (או פר ושעיר) גם לבית הדין שפסק בטעות. לכן אם חטאו שנים עשר שבטים (רובו כל שבט) מביאים שלושה עשר פרים (או שלשה עשר פרים ושלשה עשר שעירים).
למדנו כאן כי גם רבי יהודה וגם רבי שמעון מחשיבים כל שבט ושבט כקהל. 
   

הנושא

רבי יהודה ורבי שמעון, שבט אחד דאקרי קהל מנא להו?
שואלת הגמרא למקור הדין של רבי יהודה ורבי שמעון כי גם שבט אחד נקרא קהל. נלמד את התשובה השנייה של הגמרא:
אלא אמר רב אחא בר יעקב, דכתיב (בראשית מ''ח, ד'): וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם. מאן אתיליד ליה ההיא שעתא? בנימין , שמע מינה הכי קאמר רחמנא: מתיליד לך השתא קהל אחרינא.
יעקב בברכתו ליוסף מצטט את ברכת ה' אליו בחזרתו מלבן, שם ברך אותו ה' שיתן אותו '''לקהל עמים''. הבן שעדיין לא נולד לו באותו שלב הוא בנימין - הוא הקהל, ו-"עמים" הינם אפרים ומנשה, בניו של יוסף אשר נולדו לו במצרים. אם כן, מוכיח מכאן רב אחא כי שבט אחד (בנימין) נקרא קהל.
אמר ליה רב שבא לרב כהנא: דלמא הכי קא אמר ליה רחמנא: לכי מתיליד לך בנימין, הוא דהוו שנים עשר שבטים דמתקריית קהל?
שואל רב שבא את רב כהנא על תשובת רב אחא בר יעקב: מניין ששבט אחד (בנימין) נקרא קהל, אולי אפשר להסביר כי הפסוק מתאר שלאחר לידת בנימין, יהיו בעולם כל שנים עשר השבטים, ולכולם יחדיו קוראים קהל, וזו הכוונה בברכת ה' ליעקב.
אמר ליה: אלא שנים עשר שבטים איקרו קהל, אחד עשר שבטים לא איקרו קהל?
עונה לו רב כהנא, לפי הנחת היסוד בשאלה רק כל השבטים נקראים ''קהל'', ואחד עשר שבטים אינם מוגדרים כקהל (כיון שרק אחרי הצטרפות בנימין נקראים קהל), אומר רב כהנא זה לא ייתכן, לאור פסוק בדברי הימים ב' פרק כ' פסוק ה': וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַ͏ִם בְּבֵית ה' לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה. שם משמע כי גם שני שבטים נקראים קהל, אם כן, לא ייתכן ששני שבטים נקראים קהל ואחד עשר שבטים אינם נקראים קהל, ולכן חוזרת התשובה של רב אחא למקומה. 
 

מהו המסר?

הגדרה מילונית של המילה קהל הינה "קבוצה גדולה של אנשים המתכנסים במקום מסוים; המון", אך במסגרת הדיון היום למדנו לפחות לפי שיטה אחת בחז''ל, כי גם שבט אחד נקרא קהל. כלומר, לא מדובר על כינוסם של האנשים, אלא בחיבור מהותי ושורשי ביניהם, דבר ההופך אותם להיות קבוצה עם מאפיינים מוגדרים ומשמעותיים. בני שבט אחד בעם ישראל, מחוברים בטבורם לאבי אביהם, אחד מבניו של יעקב אבינו, קבוצה בעלת גוון מיוחד וייחודי.
אם כן אנו למדים, כי שייכות לקבוצה הינה מאוד משמעותית. היא מייצרת קשר, חיבור ערכי ורוחני לכל אדם השייך אליה.
מכאן אנו מגיעים לחובה ולזכות לחבר גם את ילדינו (ואותנו) לקבוצות בעלות משמעות טובה וחיובית. לא לחינם אנו אומרים ''אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה'' (מקור לא ידוע, מיוחס לחז''ל) , החבר או הקהילה אליו שייך האדם הופך אותו להיות מי שהוא. אם החבר או הקהילה חיובית, טובה, ערכית ומוסרית, הרי שגם האדם יהיה כזה, ואם חלילה ההיפך, אזי ההשפעה הינה לכיוון זה. לכן מייעצים חכמינו ''קנה לך חבר'' – צריך להשקיע ו''לקנות'' חבר או קבוצת חברים (קהילה) כדי להיות מסובב באנשים טובים וערכיים.
 

המאמר לע''נ אבי מורי ר' שמואל ב''ר יוסף,  אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, ולע''נ חמי משה בן רבקה
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]