שמע רבן גמליאל קולה
סנהדרין קד ע"ב
"מעשה באשה אחת שכנתו של רבן גמליאל שמת בנה, והיתה בוכה עליו בלילה, שמע רבן גמליאל קולה ובכה כנגדה, עד שנשרו ריסי עיניו. למחר הכירו בו תלמידיו והוציאוה משכונתו".
בזה היתה גדלותם של נשיאי שושילתא דרבן גמליאל (גיטין דף נו ע"ב), בתבונה חברתית רגישה שבעזרתה ידעו לשמר את נשיאותם. כשהדיחו את רבן גמליאל ידע לרצות את רבי יהושע (ברכות דף כח ע"א). שאילו בחכמה היה קטן מחבריו, שהרי רבן גמליאל קרא לרבי יהושע רבי (ראש השנה דף כה ע"א במשנה) מכאן שהיה גדול ממנו. ורבי יהושע קרא לרבי אליעזר רבי (סנהדרין דף קא ע"א) מכאן שהיה גדול עוד יותר.
גם רבן שמעון בנו של גמליאל הציל את נשיאותו ביודעו להבחין ברמזי רבי יעקב בן קרשי ואמר: דלמא חס ושלום איכא בי מדרשא מידי (הוריות דף יג ע"ב).
ותכונה זו באה להם מדוד המלך אביהם שידע להתוודות ולתקן מעשיו, כדברי רב הונא: (יומא דף כב ע"ב) "דוד בשתים ולא עלתה לו".
ודוד קיבלה מיהודה אביו שהודה ואמר צדקה ממני.
