ה' לֹא קָרָאוּ
סנהדרין קד ע"ב
"(תהלים יד, ד) [הֲלֹא יָדְעוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם] ה' לֹא קָרָאוּ, רב אמר: אלו הדיינין, ושמואל אמר: אלו מלמדי תינוקות".
במה נחלקו רב ושמואל?
אלא שהיו מוכיחים זה את זה על כל נדנוד בפעולתם שלא תהיה בכלל: כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן שעליהם נאמר ה' לֹא קָרָאוּ כלומר לא קראו ככל הנדרש.
רב רמז לשמואל על אָוֶן בפעילותו כדיין, כדברי התוספות במסכת בבא בתרא דף י ע"ב: "עליונים למטה ותחתונים למעלה - פי' ר"ח דאמרו הגאונים שקבלה בידם רב מפי רב דעולם הפוך היינו שראה שמואל דהוה יתיב קמיה דרב יהודה תלמידיה משום דמיחה בשמואל בפר' במה בהמה (שם דף נה.) גבי ההיא איתתא דאתיא וצוחא קמיה דשמואל ולא אשגח בה א"ל רב יהודה לית ליה למר אוטם אזנו מזעקת דל וגו'".
ושמואל רמז לרב שהיה מדריך מלמדי תינוקות במסכת בבא בתרא דף כא ע"א. ואילו במסכת בבא בתרא דף ח ע"ב: "רב אשכחיה לרב שמואל בר שילת דהוה קאי בגינתא, אמר ליה: שבקתיה להימנותך?! ועל פי אותה פעם יחידה גם פירש מהן הטיילין המעונגים במסכת כתובות דף סב ע"א: "אמר רב: כגון רב שמואל בר שילת, דאכיל מדידיה ושתי מדידיה, וגני בטולא דאפדניה".
