אפשר לזכות אדם אחרי מותו?
הרב דב קדרון
סנהדרין קד ע"א
בן מזכה את אביו, כלומר המעשים הטובים שעושה הבן נזקפים לזכות האב, אבל האב לא מזכה את בנו, מעשים טובים שעושה האב אינם נחשבים כזכות לבן.
רבותינו הראשונים (הרשב"א, שו"ת ח"ה סימן מט, שו"ת מהר"ם חלאווה סימן יז) למדו מכאן שכל מעשה טוב שעושה הבן מועיל לזכות את הוריו, מכיוון שהם הביאו אותו לעולם, הרי הבן נחשב כהמשך של הוריו ובא מכוחם, וכיוון שהם גרמו לכך שהוא קיים בעולם – כל מה שהוא עושה נחשב כנגרם מכוחם. אולם נחלקו הדעות האם אדם אחר יכול לעשות מעשה טוב כדי לזכות את נשמתו של מי שכבר נפטר.
מהר"מ חלאווה (הנ"ל) כתב שאין אפשרות כזאת, כי כל אדם יכול להשיג במשך ימי חייו את הזכויות על פי מעשיו, ושום אדם אחר לא יכול להקנות לו זכויות שלא הוא עשה, וזו לשונו: "אין ספק בדבר כי לא יועיל ולא יציל מה שיעשה בשביל אדם אחרי מותו, כי כל אדם נדון לפי מה שהוא בעת מותו, כי לפי מעלתו והשגתו כשתפרד גופו מנפשו ישיג מעלה ויזכה לאור באור החיים, ואין לה תוספת מעלה ותועלת במה שיעשו אחרי כן להועילו ולהצילו מצרתו".
לעומת זאת הרשב"א (הנ"ל) כתב: "מי שעושה צדקה או תפלה בעד מי שכבר מת, מועיל למת", וכן פסק רבי חיים פלאג'י (שו"ת חיים ביד סימן צז) לגבי אדם שמת ואין לו בנים ויש לו אב, שהאב ראוי לומר קדיש, כי בדרך תחינה ותפילה מועילה תפלת האב על בנו לאחר מותו. כך כותב גם ספר הרוקח (הלכות יום הכיפורים סימן ריז): "ומה מועיל למת שהחי נותן צדקה בעבורו? אלא השם בוחן לבות החיים והמתים, אם אותו המת בחיים היה נותן צדקה, ואם היה עני אותו המת אך לבו בטוב והיה נותן אם היה לו, אז תועיל לו קצת... אבל אם נתן בעבור רשע אין מועיל".
