בין תורה לחכמה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
עבודה זרה ב ע"א
דרש ר' חנינא בר פפא, ואיתימא ר' שמלאי: לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ספר תורה [ומניחו] בחיקו, ואומר: למי שעסק בה יבא ויטול שכרו. מיד מתקבצין ובאין עובדי כוכבים בערבוביא... [מיד] נכנסה לפניו מלכות רומי תחלה... אמר להם הקדוש ברוך הוא: במאי עסקתם? אומרים לפניו: רבונו של עולם, הרבה שווקים תקנינו, הרבה מרחצאות עשינו, הרבה כסף וזהב הרבינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקדוש ברוך הוא: שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם - לצורך עצמכם עשיתם... יצאת מלכות רומי, ונכנסה מלכות פרס אחריה... אמר להם הקדוש ברוך הוא: במאי עסקתם? אומרים לפניו: רבונו של עולם, הרבה גשרים גשרנו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה מלחמות עשינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקדוש ברוך הוא: כל מה שעשיתם - לצורך עצמכם עשיתם... כלום יש בכם מגיד זאת? שנאמר: מי בכם יגיד זאת, ואין זאת אלא תורה, שנאמר: וזאת התורה אשר שם משה! מיד יצאו מלפניו בפחי נפש.
מהו סוד לימוד התורה? הרי לכאורה התורה, כמו כל חכמה אחרת, מחייבת כשרונות מסויימים, יכולות מסויימות וכח רצון, אז מהי נקודת הליבה שמפרידה חכמת התורה מכל חכמה אחרת שישנה בעולם?
תשובה נפלאה לשאלת יסוד זו לומד רבי יהושע העשיל ממונסטעריטש (ילקוט יהושע, עבודה זרה דף ב), על בסיס דרוש ארוך זה שפותח את המסכת.
שכן, על פניו נראה שדברי האומות לריבונו של עולם אינם דברים של טעם. הקב"ה שאל מי עסק בתורה, והם מספרים על דברים יפים וחשובים שהם עשו כסמך ללימוד התורה, אבל הרי בסופו של דבר ללמוד תורה הם לא למדו!?
התמיהה גדילה כאשר מוצאים שהקב"ה עונה להם באותה מטבע, ומתייחס ברצינות לטענותיהם, אלא שהוא רק דוחה אותן בטענה שמה שהם עשו היה לצורך עצמם. אבל עדיין, הרי בסופו של דבר גם לפי תגובתו של הקב"ה עולה כי אותן אומות לא למדו תורה, אם כך, מה הדיון בכלל?
תשובתו של רבי יהושע העשיל נפלאה. לדבריו יש בתיאור הארוך הזה, דיון על ההבדל היסודי ביותר שבין לימוד תורה ולימוד כל חכמה אחרת.
האומות, כך הוא מסביר, אינן מתפארות במעשים שהן עשו. את המעשים אכן אין להשוות ולהקביל ללימוד החכמה התורתית. טענת האומות היא, שהמעשים שלהם הגיעו מתוך יצירת והעמקת הדעת בחכמה נפלאה.
התפארותם של הרומיים בשווקים שהקימו, איננה בעצם השוק, אלא בניהולו, בחוקי המשא ומתן שהם ייסדו, ובחכמת הדינים שלהם. כך גם ההתפארות במרחצאות אינה על יצירת המקום הפיזי, אלא על חכמת הרפואה שהם פיתחו דרך המעיינות, כך גם טענתם בדבר הכסף והזהב שהם מצאו, שכן בשביל זה הם עמלו על חכמת הגיאולוגיה.
גם ממלכת פרס עתידה להתפאר בחכמת ההנדסה שאפשרה להם לבנות גשרים ובניינים, כמו גם בפיתוח אסטרטגיות לחימה שהם עמלו עליהן.
אולם כל אלו, אומר הקב"ה לאותן אומות, אינן אלא חכמות שמיועדות "לצורך עצמכם", במובן שכל חכמה כזו איננה אלא התעסקות בחלק החומרי והבהמי של האדם, כשעיקרה הוא להגדיל ולפאר את האדם עצמו ואת מקומו בעולם.
חכמת התורה, לעומת זאת, איננה חכמה שבה האדם נמצא במרכז. כל עניינה של חכמת התורה היא להוציא את האדם מתוך מציאותו שלו, לבטל את מקומו בעולם, ולהראות כיצד הנוכחות האלוקית היא המרכז של העולם.
לכן, אין מה להשוות בין חכמת התורה וחכמות אחרות. משום שחכמת התורה איננה אלא כלי להוכיח שאין עוד מלבדו.
