לזוז מהצורה של האבות / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
עבודה זרה נ ע"א
אמר רבי יוחנן: בנן של קדושים מהלך עליהן, ואנן נפרוש מהן? מאן ניהו בנן של קדושים? רבי מנחם ברבי סימאי. ואמאי קרו ליה בנן של קדושים? דאפילו בצורתא דזוזא לא מיסתכל.
כשלומדים את דברי הגמרא הללו, עולה תמיהה פשוטה, אבל מציקה: כיצד קשור התואר "בנן של קדושים" לעובדה שרבי מנחם ברבי סימאי לא הסתכל בצורת מטבע (זוז)? ומה היה קורה לו הוא היה מסתכל על המטבע, האם זה היה משנה את העובדה הפשוטה שאבותיו היו קדושים?
תשובה נפלאה, יסודית וחשובה לשאלה זו מעניק רבי אריה לייבוש מצאנז – זמיגראד (אריה שאג, חלק שני, במדבר ד"ה "איש ראש לבית אבותיו"), על בסיס הסבר אחר לגמרי לביטוי "צורתא דזוזא" שמופיע בסוגייתנו.
הבעיה המרכזית של מי שנולד לאבות קדושים, מנתח רבי אריה לייבוש, היא בעובדה שבמקום מסוים הוא יכול לחוש כאילו העבודה נעשתה עבורו, ואילו הוא לא צריך להתאמץ כל כך בעבודתו.
לכן, הוא מסביר, הגמרא משבחת את רבי מנחם ברבי סימאי, שעליו אכן אפשר היה לומר שניכר עליו כי הוא בנם של קדושים, מפני שהוא עצמו עשה עבודה עם עצמו והיה קדוש בזכות עצמו, והסיבה לזה היא מפני שהוא לא הסתכל בצורת הזוזים, ומה פירוש "צורתא דזוזא"?
"זוזא", הוא מסביר, הם הדברים שזזו ואינם קיימים יותר בעולם, ואלו הם האבות הקדושים שנפטרו, ושוב אינם נמצאים איתנו בגופם.
רבי מנחם ברבי סימאי דאג שלא להסתכל בצורתם של אבותיו הקדושים שזזו ולחשוב כאילו עצם העובדה שהוא מסתכל בצורתם מספיקה לעבודת ה' שלו, אלא הוא דאג לעבוד בעבודת עצמו ובכוחו שלו כדי להגיע למדרגות שאליהן הוא הגיע.
זהו הסוד של מי שמבקש להיות "בנן של קדושים": לדאוג לזה שהאבות הקדושים לא יהיו התירוץ לחוסר עבודה, אלא לעמול ולעבוד קשה, כאילו אני הוא הראשון בשושלת המשפחה שעובד את ה', ורק כך אפשר יהיה לומר עלינו כמה אנחנו מזכירים את האבות הקדושים שהיו לנו.
