לגנוב נכון / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
עבודה זרה ע ע"א
אמר רבא: חמרא שרי, מאי טעמא? רובא גנבי ישראל נינהו.
להתעלות בעבודת ה' מבלי להתייחס ולשים לב לחומריות ולצרכים הפיזיים שלנו. זוהי שאיפה קדושה ומיוחדת, אבל האם זוהי שאיפה נכונה?
תשובה מיוחדת ויוצאת דופן, שמדגישה את אחד מחידושיה של תורת החסידות בעבודת ה' של כל יהודי, מביא רבי יעקב יוסף מפולנאה, בשמו של מורו הגדול רבי ישראל בעל שם טוב (תולדות יעקב יוסף, פרשת חוקת, ד"ה "ובזה יובן המשך הפסוקים"), על בסיס האמירה הלכאורה לא מחמיאה שמופיעה בדברי הסוגיה שלנו "רובא גנבי ישראל נינהו".
שכן, גניבה, מסביר רבי יעקב יוסף בשמו של הבעש"ט הקדוש, היא הדרך לעבוד את ה'. משום שטבעו של היצר הוא שכאשר הוא מזהה דבר שמוגדר כקדוש, הוא עושה הכל כדי להלחם בו ולראות שלא יצליח.
זו הסיבה שעלינו, כעובדי ה', לראות לגנוב את דעתו של היצר, וכיצד?
כאשר יהודי עובד את ה', אבל מכניס פנימה את האינטרס שלו, כך שהיצר יכול לדמות שאולי הוא עושה את הדברים להנאתו וטובתו, הוא מתבלבל ולא נלחם.
לדוגמה, מביא רבי יעקב יוסף, את הקימה בחצות לילה, שאם היא נעשית אך ורק לצרכי קדושה, יכול היצר לגבור עליה, אולם אם האדם מכניס פנימה איזה רצון אישי שלו, והנאה אישית שלו מעצם הקימה, אין ליצר היכן לקטרג, כי הרי בסופו של דבר גם הוא יהנה מקימה זו.
זוהי גם משמעותו הפנימית של הפסוק מתהילים (קיט, נט) "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדתיך", משום שהוא מתאר את תהליך ה'גניבה' שמוטל על האדם לעשות.
"חשבתי דרכי", במשמעות של חשבון שהאדם צריך לעשות עם עצמו, היכן בדיוק מונחת ההנאה שתניע אותו קדימה לעשות את המוטל עליו.
אולם, אחרי שהוא מונע לעשות את הפעולה, ועשה אותה בהצלחה, מוטל עליו כעת "ואשיבה רגלי אל עדתיך" – לכוון את המעשה הזה חזרה אל רבונו של עולם, מתוך קדושה וטהרה וכוונה שלימה למען שמו באהבה.
על יסוד זה הוא גם מסביר את משמעותו הפנימית של הפסוק (קהלת ז, כ) "כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", שכן בכדי שהצדיק יוכל לעשות טוב, וטוב מוחלט, הוא חייב לערב בזה צורת חשיבה שהיצר יכול לתרגם כחטא, היינו כדבר שאיננו מכוון לקדושה, אולם בסופו של דבר גם זה מכוון ומעלה את האדם לקרבת אלוקים טהורה.
