תהליך ליבון התשובה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
עבודה זרה עה ע"ב
הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים, את שדרכו להטביל - יטביל, להגעיל - יגעיל, ללבן באור - ילבן באור.
ביאור נפלא לדרכה של תשובה, אומר רבי יהודה לייב מזאקליקוב (ליקוטי מהרי"ל, ויקרא, דרוש לשבת הגדול), על בסיס דברי המשנה הללו.
פסח ואכילת מצה, הם זמנים שעליהם מובאים בספרים הקדושים תילי תילים של רעיונות קודש. הזמן הזה, הוא זמן שהאדם נכנס בו לתוך אטמוספירה של קדושה וטהרה.
לכן, החמץ מייצג את היצר והטומאה, ואילו המצה מייצגת את הטוב, האלוקי והטהור.
על בסיס זה, ניתן להבין כי תהליך הוצאת החמץ מהכלים, יכול להקביל לתהליך הוצאת החמץ מתוך ליבנו ונפשנו, ובזה ישנן שתי דרגות כלליות.
כלי שתשמישו באש של ממש, צריך ללבן באש של ממש, וכאשר מקבילים את זה לתהליכים רוחניים, כוונת הדברים היא שאדם שבער מצד עצמו באש זרה של רצונות ותאוות זרות, הרי שאין לו עצה, אלא להבעיר את עצמו באש של קדושה וטהרה, ואין לו תקנה אלא להחליף אש זרה באש של ליבון מטהר ומקדש.
אולם, יש מי שלא בער מצד עצמו באש, אלא בלע את החטאים על ידי הסתת היצר, משום שהוא מצד עצמו רוצה בטוב, ושואף לטוב, ומה יעשה שהיצר הסיתו. אחד כזה, די לו בכך שיכניס עצמו מתוך רצון כנה ואמיתי לשוב בתשובה שלימה, בתוך אטמוספירה של קדושה, והיא זו שתעזור לו לעלות על דרך המלך.
אלא שהשולחן ערוך (אורח חיים, תנ"ב, ז) מוסיף על כך עוד תנאי וכותב שאחרי ההגעלה יש לשטוף את הכלי במים קרים, והיינו שאחרי שהאדם מוצא שהרצונות הזרים יצאו ממנו בתהליך התשובה שאותו עשה, כעת עליו לדאוג שלהבא הוא יתייחס בקרירות ובעצלות וכבדות לעצות היצר.
אם יעבור האדם תהליך זה, מובטח לו שתשובתו תתקבל במרום.
