נופל בין הכסאות / רפי זברגר

הוריות ז ע''א-ע''ב

 
נלמד את המשנה בעמוד א'. לפני כן נקדים מספר הקדמות בדיני כהן משיח הנידונים בפרקנו (פרק ב'):

א. כהן גדול המשוח בשמן המשחה (נהג רק בבית המקדש הראשון, ובעז''ה בבית השלישי שייבנה בעז''ה בב''א) אשר הורה היתר באיסור המחייב כרת במזיד וחטאת בשוגג מתחייב בקרבן פר לחטאת, בדומה לפר העלם דבר של ציבור.  כהן זה מכונה בפי חז''ל כהן משיח, וכך נכנהו במאמרנו.
ב. דיני פר של כהן משיח דומים לדיני פר העלם דבר של ציבור: דמו ניתן על מזבח הפנימי ובשרו אינו נאכל אלא נשרף מחוץ למחנה (בניגוד לחטאת רגילה הנאכלת לכהן).
ג. אם בית דין הדין הורה בטעות לעבור עבודה זרה ורוב הציבור נהג כך, אין מביאים פר (חטאת) העלם דבר של ציבור רגיל, אלא מביאים פר לעולה ושעיר לחטאת.
ד. משנתנו דנה בהוראת כהן משיח שנתנה במקביל להוראת בית דין.
הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו
אם הורה כהן משיח הוראת היתר על עבירה שחייבים עליה כרת במזיד וחטאת בשוגג, ובמקביל גם בית הורה היתר בטעות אך על עבירה אחרת. הרי שאם הכהן המשיח עבר על הוראת עצמו, הוא מתחייב בעצמו בהקרבת פר כהן משיח (ובמקביל הציבור שעבר רובו על הוראת בית דין מביא פר העלם דבר של ציבור).
הורה עם הצבור ועשה עם הצבור מתכפר לו עם הצבור
אם הכהן המשיח הורה הוראה בטעות לעבור על עבירה שחייבים על זדונה כרת ושגגתה חטאת, ובמקביל גם בית הורה הוראה זהה. אם הכהן המשיח נהג כהוראתו (והוראת בית הדין), הרי שהוא יכול להצטרף לציבור ולהתכפר בפר העלם דבר של ציבור. כדי לחזק הלכה זו, מוכיחה המשנה כי שני הפרים (של כהן משיח והעלם דבר של ציבור) שווים ולכן יכול הכהן המשיח להתכפר ביחד עם הציבור.
שאין בית הדין חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת וכן המשיח,
בשני הפרים (בית דין וכהן משיח) לא מתחייבים בהבאת קרבן פר חטאת אלא אם הורו בטעות על חלק מאיסור, אך לא עקרו לגמרי את האיסור מן היסוד. ומכוח דמיון זה, יכול הכהן המשיח להצטרף ולהתכפר עם הציבור בהקרבת פר העלם דבר של ציבור.
ולא בעבודת כוכבים עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת
המשנה מציינת כי גם הוראת בית הדין לעבודה זרה (כמפורט בהקדמה ג' לעיל) מחייב פר העלם דבר של עבודה זרה רק אם ההוראה לא עקרה לגמרי את איסור אלא רק את חלקה. 
 

הנושא

לאחר שלמדה הגמרא את מקור הדין שכהן משיח יכול להתכפר גם עם הציבור למרות שהורה איסור לעצמו, דנה הגמרא על הדין ברישא של המשנה:
היכי דמי?
באיזה מקרה הכהן המשיח שהורה לעצמו איסור מביא קרבן משיח, והציבור שעברו על הוראת בית דין זהה חייבים במקביל להביא פר העלם דבר של ציבור?
אילימא דהוא מופלא והם אינן מופלאין, פשיטא דמתכפר לו בפני עצמו - הוראה דלהון ולא כלום ובעי אתויי כשבה או שעירה כל חד וחד.
אם הכהן המשיח מוגדר ''מופלא בית הדין'' (גדול הדיינים) ובבית דין אין מופלא, הרי ברור שהוא יביא פר כהן משיח, והציבור אינם מביאים פר העלם דבר של ציבור שהרי למדנו (ד:) שאם אין מופלא של בית דין לא מביאים קרבן העלם דבר של ציבור, ואז כל יחיד מביא כשבה או שעירה כמו בשוגג רגיל של יחיד.
ואי דאינון מופלאין והוא לאו מופלא, אמאי מתכפר לו בפני עצמו, הא הוראה דידיה ולא כלום היא?
ואם המצב הפוך, שבבית דין יש מופלא והכהן המשיח אינו מופלא, אין מתקיים בו דין פר כהן משיח כלל.
נעיין בפירוש רש''י על המילים "הא הוראה דידיה ולא כלום היא":
דכיון דאינו מופלא לא ידע מאי קא מורה, ולא הוה הוראה מעליא, וכשגגת מעשה לחודיה דמי. ואשכחן משיח בשגגת מעשה גרידתא פטור לגמרי, כדאמרינן בסוף פירקא שאין חטאתו שוה ליחידים:
לפי פירוש של רש''י יוצא דבר מדהים: כשהכהן המשיח אינו מופלא בסופו של דבר אינו מביא שום קרבן. שהרי קרבן כהן משיח אינו מביא כיוון שהוא אינו מופלא, וגם לא משתתף עם הציבור כיוון שמעשהו מוגדר כ''שגגת מעשה'' בלבד.
אמר רב פפא: כגון שהיו מופלין שניהן.
רב פפא מתרץ כי המשנה עוסקת במקרה שגם הכהן המשיח היה מופלא, ולכן הוראתו נחשבת והוא חייב להביא פר כהן משיח, וגם דייני בית הדין הגדול היו מופלאים, ולכן הוראתם נחשבת ומחייבת את הציבור להביא פר העלם דבר של ציבור. 
 

מהו המסר?

לדעת רש''י יוצא במקרה שהכהן המשיח אינו מופלא והדיינים מופלאים, הכהן המשיח יוצא מידי דין פר כהן משיח, ולא מגיע לידי דין פר העלם דבר של ציבור, בקיצור ''נופל בין הכיסאות''.
מילון אבניאון מייחס למושג "נופל בין הכיסאות'' שלש הגדרות, שתיים האחרונות בהשאלה:
1. תיאור של אדם הססן שאינו מצליח להחליט על איזה כיסא לשבת, ובסופו נופל בין הכיסאות.
2. נשאר קירח מכאן ומכאן, שעזבו אותו שני הצדדים שהיו אמורים לטפל בו או לתמוך בו.
3. עניין שלא מטופל משום שבסבך הבירוקרטי לא הוגדרה הפונקציה שצריכה לטפל בעניין.
נראה כי ההגדרה השנייה מתאימה למקרה שלנו, בו האדם נשאר קרח מכאן ומכאן, ולא ''מטופל'' כיאות.
ילד הנופל בין הכיסאות ואינו ''מטופל'' על ידי הוריו (לא כל כך מתייחסים אליו), וגם לא על ידי מוריו או חבריו יכול להגיע למצב של נפילה בין הכיסאות, ולהרגיש ''על הפנים''. היום קוראים לכך ''אדם שקוף'' שאינו מקבל תשומת לב מאף אחד, כאילו הוא שקוף ואינו נמצא לפנינו.
ניקח לעצמנו ''משימת חיים'' לפתוח את העיניים ולנסות להבחין האם אמנם קיים בסביבתנו אדם כזה, ואז להיות עבורו משענת ותמיכה ("כסא" בלשון מאמר זה).
עוד על ''אנשים שקופים'' במאמר הנושא שם זה, על מסכת שבת דף ק''א. 
 

המאמר לע''נ אבי מורי ר' שמואל ב''ר יוסף,  אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, ולע''נ חמי משה בן רבקה
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]