סיום בדבר טוב
הרב דב קדרון
מכות יט ע"ב
פירוש רש"י למסכת מכות מסתיים באמצע נושא, ובסוף דבריו הוא מתייחס לאדם טמא שטבל ונעשה טהור, והעירו מדפיסי הגמרא:
רבינו גופו טהור ויצאה נשמתו בטהרה - לא פירש יותר.
לשון זו: "גופו טהור ויצאה נשמתו בטהרה" מבוססת על הנאמר על רבה בר נחמני (במסכת בבא מציעא פו,א): "אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור, ויצאתה נשמתך בטהור", וגם על בן דמא (עבודה זרה כז,ב): "אשריך בן דמא, שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהרה".
במסכת סנהדרין (סח,א) מובא שרבי אליעזר נשאל לפני פטירתו כמה שאלות, ובסוף אמר טהור ויצאה נשמתו בטהרה. כותב על כך בעל עלי תמר (שבת פ"ב ה"ז) שסימן טוב הוא לאדם שמסיים את חייו ופעולתו בטהרה, וכך גם מנהג המחברים לגמור את ספרם בסימן טוב, כמו שהנביאים סיימו את ספריהם בדבר טוב.
במסכת כתובות (קג,ב) נאמרו כמה סימנים שאדם שנפטר מן העולם באופן הנזכר שם זהו סימן יפה לו או סימן רע לו. אחד הדברים שנאמרו שם: "פניו כלפי העם - סימן יפה לו, כלפי הכותל - סימן רע לו"
כאשר מרן הרב קוק זצ"ל שכב על ערש דווי במיטתו ביום מותו, הוא היה עם פניו אל הקיר. כאשר הבין שסופו קרוב, הוא התאמץ בכוחות מופלאים עילאיים והסתובב כדי שיהיו פניו אל העם, וכך נפטר מן העולם בסימן יפה.
