יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב
מכות כג ע"ב - כד ע"א
"רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. ...
דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה...
בא דוד והעמידן על אחת עשרה, דכתיב (תהלים טו) מִזְמוֹר לְדָוִד ה' מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ... עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם. כשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא הזה היה בוכה, אמר: מאן דעביד להו לכולהו הוא דלא ימוט, הא חדא מינייהו ימוט! אמרו ליה: מי כתיב עושה כל אלה? עושה אלה כתיב, אפילו בחדא מינייהו; דאי לא תימא הכי, כתיב קרא אחרינא: אל תטמאו בכל אלה, התם נמי הנוגע בכל אלה הוא דמטמא, בחדא מינייהו לא? אלא לאו באחת מכל אלה, הכא נמי באחת מכל אלו.
בא ישעיהו והעמידן על שש... בא מיכה והעמידן על שלש... חזר ישעיהו והעמידן על שתים... בא חבקוק והעמידן על אחת... ".
פירש הרמב"ם בפירושו למשנה:
"אם קיים האדם מצוה משלש עשרה ושש מאות מצות כראוי וכהוגן... הרי הוא זוכה בה לחיי העולם הבא, לכן אמר רבי חנניה (שהריבוי הוא זכות לישראל) כי מחמת רבוי המצות אי אפשר שלא יעשה האדם אחת בכל ימי חייו בשלימות ויזכה להשארות הנפש באותו המעשה. וממה שמורה על היסוד הזה, שְׁאֵלַת רבי חנניה בן תרדיון (במסכת עבודה זרה דף יח ע"א) מה אני לחיי העולם הבא, וענהו העונה כלום בא לידך מעשה, כלומר האם נזדמן לך עשיית מצוה כראוי, ענה לו שנזדמנה לו מצות צדקה בתכלית השלמות האפשרית, וזכה בה לחיי העולם הבא. ופירוש הפסוק, ה' חפץ לְצַדֵּק את ישראל, למען כן – יגדיל תורה ויאדיר".
* הרמב"ם הביא ראיה לדבריו מהגמרא בעבודה זרה.
* ראיה נוספת רמז לה הרמב"ם שאילו לא היה די במצוה אחת לא היה זה ריבוי זכות אלא ריבוי חובות.
* ראיה נוספת יש בהמשך סוגייתנו, שהרי בא דוד והעמידן, כלומר את אותן התרי"ג, על אחת עשרה. ועל אותן אחת עשרה מסיקה הגמרא שאין צורך דעביד להו לכולהו אלא די באחת מכל אלה. לפיכך גם התרי"ג שקדמו לאחת עשרה שכרם "באחת מכל אלה".
* וכן אמרו במסכת מועד קטן דף כח ע"ב: "בשלום תמות... והלא דברים קל וחומר: ומה צדקיהו מלך יהודה, שלא עשה אלא מצוה אחת... ".
ולפי זה מיושבת הקושיה הכיצד יכלו אותם נביאים להעמידן על פחות מתרי"ג, "והכתיב: (ויקרא כז, לד) אֵלֶּה הַמִּצְוֹת – שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה" (מסכת מגילה דף ב ע"ב).
אלא שלא לגרוע מהמצוות באו הנביאים חלילה, אלא דוקא להחמיר כדרכן של תקנות חכמים, אשר רק עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם, לכן חייב כל אדם להתחזק גם באחת מאותן המצוות המנויות דוקא.
