מהו שורש קיום כל המצוות?
הרב דב קדרון
מכות כד ע"א
בא דוד והעמיד את כל התרי"ג מצות על אחת עשרה, דכתיב (תהלים ט"ו) מזמור לדוד ה' מי יגור באהלך וגו' הולך תמים וגו'. בא ישעיה והעמידן על שש, דכתיב הולך צדקות ודובר מישרים וגו'. בא מיכה והעמידן על שלש, דכתיב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת וגו'. בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר וצדיק באמונתו יחיה.
הקשה בעל החפץ חיים (זכור למרים פרק כא): הלא אפילו אחת מהמצוות אין לגרוע, ואיך היה מותר להם לגרוע מהמצות, שזה העמידן על אחת - עשר וזה על שש וזה על אחת.
וביאר שכוונת כל אחד ואחד במה שפיחת מהקודם לו, לא הייתה לגרוע ח"ו מצוות מן התורה, אלא להפך, כוונתם הייתה לטובה, וכל אחד ואחד מה שראה שדורו זקוק לכך בא וזירזם על זה ליעצם באיזה דבר יתחזקו, וכל אחד קבע שורשים בעקרי האמונה שעל ידם יבאו לקיום כל התורה. משל לאדם שטבעה ספינתו בים וכשרואה מרחוק אילן אחד הוא מתחזק בכל כוחו להגיע אליו, וכשהוא מגיע אינו נאחז בבת אחת בכל ענפי האילן אלא בענפים אחדים רעננים וחזקים שיוכלו להצילו מזרם מי הים. כן הדבר בענייננו, תורתנו הקדושה כולה היא עץ חיים, אך שורש כל השורשים היא האמונה הברורה בה', שיאמין באמונה שלמה ויתחזק שכן היא האמת הברורה בלי פקפוק כלל, וכל אותם גדולי ישראל לאורך הדורות באו לחזק, על פי הדרגה שבה היה דורו של כל אחד ואחד, את בהירות האמונה, אלא שבדורות הראשונים, שהיו בדרגה גבוהה יותר, היה שייך לפרט יותר, וככל שהייתה ירידת הדורות ונתמעטו הלבבות פחתו ופחתו עד שהגיעו לעיקר האמונה שהוא השורש לקיום כל המצוות: "צדיק באמונתו יחיה".
