על מה חשב האר"י ז"ל כשהסתפר?
הרב דב קדרון
שבועות ג ע"א
איסור השחתת פאות הזקן חל על חמש פאות, אולם יש כמה וכמה דעות בהגדרת הפאות הללו, לפיכך פוסק השולחן ערוך (יורה דעה קפא,יא):"פאות הזקן הם חמש, ורבו בהם הדעות, לפיכך ירא שמים יצא את כולם ולא יעביר תער על כל זקנו כלל".
החיד"א (יוסף תהילות תהלים קיט,א) מסביר בהקשר לזה את הפסוקים הראשונים של פרק קיט בתהלים: " אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'. אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ. אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ".
על פי מה שאמרו חז"ל שהנאמר על דוד המלך ע"ה: "וילך דוד ואנשיו בדרך", היינו בדרך ענוה, ואמרו שזכו לקבוע הלכה כמותן מפני הענוה, כי השכינה מצויה אצל העניו לכן לא ייתכן שחטא יבא על ידו.
על זה אמר דוד המלך: "אשרי תמימי דרך", שהענווה שלהם תמימה מבית ומחוץ. ועל ידי זה "ההולכים בתורת ה'", שמכוונים לאמיתות התורה כבית הלל. ועל ידי זה: "אשרי נוצרי עדותיו", שבענווה ניצולים מחטא ומבטלים יצר הרע שאינו שולט בהם, ובאים לקיום המצות, ומרוב תשוקתם בעודם נוצרי עדותיו התאוו תאוה לעבודת ה', וכתוצאה מכך: "בכל לב ידרשוהו".
משמעות הדרישה בכל לב היא שאפילו כאשר הם נמנעים מלעבור על לא תעשה כוונתם היא לקיים מצוותו יתברך, כמו שהיה נוהג רבינו האר"י זצ"ל שכשהיה מתגלח היה מכוון לקיים את מצוות: "לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך", וזהו שכתב: "אף לא פעלו עולה", כאשר היה מכוון לקיים מצוות לא תעשה, בטוב כוונתו נחשב: "בדרכיו הלכו".
