במסכת שבועות דף י"ד, הגמרא דנה בחלוקת הכפרות בין הכהן הגדול, שאר הכוהנים וכלל ישראל, תוך התייחסות לקרבנות שונים (כגון פר ושעיר) ולמי הם מכפרים. השאלה מדוע נדרשת חלוקה זו, ולא מתקיימת כפרה אחידה לכולם, ניתנת לניתוח ממספר זוויות תורניות, תוך התבססות על פרשנויות מסורתיות ועל ההקשר הרחב של עבודת הקרבנות. להלן הסברים אפשריים:
1. הבדלי מעמד ותפקיד בעבודת ה'
הכהן הגדול, הכוהנים וכלל ישראל נבדלים בתפקידם הרוחני ובהשפעתם על הקדושה הלאומית. הכהן הגדול הוא מרכז העבודה במקדש, ואחראי על כפרת כלל ישראל, כפי שרואים ביום הכיפורים (ויקרא ט"ז). חטאיו עלולים להשפיע על כל העם, ולכן הוא זקוק לקרבן ייחודי שמכפר עליו ועל ביתו (אשתו או משפחתו הקרובה). הכוהנים, כמשרתי המקדש, נושאים באחריות מיוחדת לשמור על טהרת המקדש, ולכן קרבנם נפרד. כלל ישראל, שאינם מעורבים ישירות בעבודת המקדש, זקוקים לכפרה כללית יותר. החלוקה משקפת את ההיררכיה הרוחנית ואת האחריות השונה של כל קבוצה.
2. הבדלי חטאים והשפעתם
חטאי הכהן הגדול או הכוהנים נחשבים כחמורים יותר, משום שהם משפיעים על המקדש ועל הקשר הלאומי עם ה'. לדוגמה, חטא של הכהן הגדול עלול לפגוע בקדושת המקדש, כפי שמוזכר במסכת הוריות (דף י"ב) שחטאו של משוח (הכהן הגדול) מביא קללה על העם. לעומת זאת, חטאי העם הם לעיתים פרטיים יותר ואינם פוגעים ישירות בקדושת המקדש. לכן, הקרבנות נבדלים כדי להתאים לסוג החטא ולהשפעתו.
3. הצורך בסדר ובהדרגה בכפרה
התורה מדגישה סדר היררכי בעבודת הכפרה, שבה הכהן הגדול מתחיל בכפרה על עצמו, לאחר מכן על הכוהנים, ולבסוף על כלל ישראל. סדר זה, המופיע ביום הכיפורים (ויקרא ט"ז), משקף את התפיסה שכדי שהכפרה תהיה שלמה, יש לטהר תחילה את ה"מרכז הרוחני" (הכהן הגדול והכוהנים) לפני שמכפרים על העם כולו. כפרה משותפת ללא חלוקה עלולה לערבב בין הדרגות הרוחניות ולהפחית מיעילות התהליך.
4. חינוך לענווה והכרה בחטא
החלוקה לקרבנות נפרדים מאפשרת לכל קבוצה להכיר בחטאיה באופן ממוקד, במקום "להסתתר" בכפרה כללית. הכהן הגדול, שנתפס כמנהיג רוחני, נדרש להודות בחטאיו בפני ה' באופן אישי, כדי לחזק את ענוותו. הכוהנים, כקבוצה, מתמודדים עם אחריותם המשותפת על המקדש. העם, לעומת זאת, מקבל כפרה כקהילה. החלוקה מחנכת כל קבוצה להכיר בתפקידה ובחטאיה הייחודיים.
5. היבט סמלי: ייחודיות כל קבוצה
החלוקה משקפת גם את הייחודיות של כל קבוצה בתוך עם ישראל. הכהן הגדול הוא "שליח ה'" (כפי שמתואר ביומא דף י"ח), הכוהנים הם שבט לוי המוקדש לעבודת ה', וכלל ישראל מייצג את הקהילה הרחבה. הקרבנות הנפרדים מדגישים את התפקיד המיוחד של כל קבוצה תוך שמירה על אחדות המטרה – כפרה וקרבת ה'. כפרה משותפת עלולה לטשטש את הייחודיות הזו.
סיכום
החלוקה בין הכהן הגדול, הכוהנים וכלל ישראל בקרבנות הכפרה נובעת ממספר סיבות: הבדלי מעמד ותפקיד, סוגי חטאים והשפעתם, הצורך בסדר היררכי, חינוך לענווה והכרה בחטא, והדגשת הייחודיות של כל קבוצה. החלוקה מבטיחה שהכפרה תהיה מדויקת, מסודרת ומותאמת לכל קבוצה, תוך שמירה על המטרה המשותפת של קרבת ה' וטהרת העם.