הליכה שלא בכיוון הנכון / רפי זברגר

זבחים יד ע''ב - טו ע''א

הקדמה

במשנה הראשונה במסכת למדנו את הדין של שחיטת קרבן שלא לשמה, אשר איננה פוסלת את הקרבן, אך גורמת לכך שהקרבן לא עולה לבעלים לשם חובה. המשנה סייגה דין זה וקבעה כי קרבן פסח (בזמנו) וקרבן חטאת שנשחטו שלא לשמן פוסלים את הקרבן, וכמובן שאינו עולה לבעלים לשם חובה.
המשנה בדף י''ג קובעת כי לא רק שחיטה שלא לשמה פוסלת את הקרבן (פסח וחטאת) או גורמת לכך שהקרבן לא עולה לשם חובה (בשאר הקרבנות), אלא הלכה זו נכונה לכל אחת מארבע פעולות המתבצעות בהקרבת קרבן (שחיטה, קבלה, הולכה וזריקה) אשר בוצעו שלא לשם הקרבן.
הגמרא בדף י''ד מתלבטת האם ''הולכה שלא ברגל'' (''הולכה ללא הולכה'' כגון כהן העומד קרוב למזבח ומושיט את הדם על מנת לקרבו על המזבח ללא הולכה כלל) נחשבת כהולכה או שמא לא? נפקא מינה לשאלה זו למשל: האם הולכה כזאת (ללא הליכה) הנעשית על ידי זר, או במחשבת שלא לשמה, האם היא פוסלת את הקרבן או לא (בפסח וחטאת)?
הגמרא מנסה לפשוט את הבעיה ממספר מקורות אך לא מצליחה. לקראת סוף הדף (י''ד) מביאה הגמרא את ההלכה של רבי יוחנן בשם עולא בסוגיא זו, ועל כך נדון במאמר זה. 
 

הנושא

איתמר, אמר עולא אמר רבי יוחנן: הולכה שלא ברגל - לא שמה הולכה.
עולא בשם רבי יוחנן פוסק כי הולכה שלא ברגל אינה נחשבת הולכה, ולכן מחשבת פסול בה או ביצועה על ידי זר - אינה פוסלת את הקרבן.
אפשר לתקונה או לא אפשר לתקונה?
ממשיכה הגמרא להתלבט בשיטת רבי יוחנן, האם כשפסקנו שהליכה שלא ברגל אינה הולכה ולכן אין אפשרות לתקן את המעוות, כמו במקרה של הולכה על ידי פסול (כגון זר) ואז הקרבן נפסל, או שמא ניתן לתקנה על ידי הולכה כשירה?
תא שמע: קבל הכשר ונתן לפסול - יחזיר לכשר.
מצטטת הגמרא משנה מהמשך המסכת (ל''ב.) שם נפסק כי אם קבל את הדם כהן כשר, ומסרה בדרך המזבח לאדם פסול (למשל זר שאינו כהן), הרי הפסול צריך להחזיר את הדם לכהן כשר ובכך ניתן להמשיך בפעולת ההקרבה. ומיד דנה הגמרא במשמעות דין זה ביחס לשאלתנו:
ונהי נמי דיחזור הכשר ויקבלנו, אי סלקא דעתך לא אפשר לתקונה - איפסלא לה!
אומרת הגמרא שאם אמנם לאחר הולכה על ידי זר אין אפשרות לתקן, כיצד המשנה בדף ל''ב מכשירה את הקרבן (אם החזירה לאדם כשר), הרי בכך שהכלי עם הדם הגיע לאדם פסול, הוא מיד פוסל את הקרבן ללא אפשרות תיקון, אלא על כרחך צריך לומר כי הולכת זר אינה פוסלת את הקרבן, ובכך לכאורה פשטנו את הספק.
מי סברת דקאי זר גואי? לא - דקאי זר בראי.
דוחה הגמרא את ההוכחה ומעמידה את המשנה בדף ל''ב כשהזר אינו עומד בין המוליך הקודם והמזבח אלא רחוק יותר מן המזבח, ולכן פוסקת המשנה כי הוא אינו פוסל את הקרבן, ואפשר ''לתקן'' על ידי מסירה חזרה לכהן כשר.
בהמשך מביאה הגמרא את דברי עולא בשם רבי יוחנן שהולכה שלא ברגל פסולה, ולכן כנראה יש להסיק כי אין אפשרות לתקן את הקרבן, אך לאחר דין ודברים דוחה הגמרא גם ראיה זו.
 

מהו המסר?

הנחת היסוד העומדת מאחורי דחיית הגמרא, שהליכה שלא בכיוון הנכון (כאשר האדם הפסול אינה נמצא במסלול הישיר למזבח) - רואים אותה כאילו לא הייתה כלל וכלל, ולכן אינה פוסלת את הקרבן.
בכל נושא יש להגדיר את "הדרך הנכונה'', כך שאם לא נלך בדרך זו - כאילו לא הלכנו (ובמקרה הגרוע אף נפלנו).
 
 
המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]