טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש לוקה – תאינה

"... חמשה הוו? ואנן שיתא תנן! שתיה בכלל אכילה היא. דאמר ריש לקיש: מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה? שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך, תירוש חמרא הוא וקרי ליה ואכלת. ממאי? ודילמא דאכליה על ידי אניגרון? דאמר רבה בר שמואל: אניגרון מיא דסילקא, אכסיגרון מיא דכולהו שלקי! אלא אמר רב אחא בר יעקב: מהכא ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין ובשכר, שכר שתיה הוא, וקרייה רחמנא ואכלת. ממאי? ודילמא הכא נמי דאכליה על ידי אניגרון? שכר כתב, מידי דמשכר. ודילמא דבילה קעילית? דתניא: אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש לוקה" (יומא, עו ע"א).  

פירוש: ומקשים: וכי הני [אלה] חמשה הוו [הם] העינויים? ואנן שיתא תנן [ואנחנו הרי ששה עינויים למדנו]: אכילה, שתיה, רחיצה, סיכה, תשמיש המיטה, ונעילת הסנדל! ומשיבים: שתיה בכלל אכילה היא, ושתיהן נחשבות כעינוי אחד. שאמר ריש לקיש: מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה — שנאמר: "ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך" (דברים יד, כג), והלוא תירוש חמרא [יין] הוא וקרי ליה [וקורא לו] הכתוב בלשון "ואכלת", משמע שלשון אכילה מתייחסת גם לשתיה. ודוחים: ממאי [ממה] מסיק אתה דבר זה? ודילמא דאכליה [ושמא שאוכל] את היין ממש, על ידי אניגרון (סוג מאכל שמעורב בו יין)! שאמר רבה בר שמואל: אניגרון הוא מיא דסילקא [מי סלק] ויין מעורבים כאחד, ואכסיגרון הוא מיא דכולהו שלקי [מים שבאים מכל מיני דברים שלוקים], שמערבים בהם יין ואוכלים. ואם כן אין הוכחה מכאן ששתיה בכלל אכילה. אלא אמר רב אחא בר יעקב: מהכא [מכאן] יש ראיה: נאמר: "ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת" (דברים יד, כו), והלא שכר שתיה הוא, וקרייה רחמנא [וקראה לו התורה] "ואכלת". ודוחים: ממאי [ממה] מוכיח אתה? ודילמא הכא נמי [ושמא גם כן כאן] הכוונה היא דאכליה [שאכל אותו] על ידי אניגרון (בתערובת)! ודוחים: שם אי אפשר לומר כן, כי "שכר" כתב [נאמר] וכונתו מידי [דבר] שמשכר, ויין בתערובת איננו משכר. ומקשים: ודילמא [ושמא] אין פירוש "שכר" יין, אלא אוכל שגורם לשכרות, כגון דבילה קעילית שהיא תאנה יבשה מתוקה ביותר הבאה מקעילה וגורמת לשכרות? דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אכל הכהן דבילה קעילית ושתה דבש וחלב והשתכר על ידיהם ונכנס למקדש לעבוד לוקה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: תאנה   שם באנגלית: Common Fig   שם מדעי: Ficus carica

שמות נרדפים במקורות: תאינה, תאנתא, תאינתא, תינתא 


נושא מרכזי: מהי דבילה קעילית?

לריכוז המאמרים שנכתבו על התאנה הקש/י כאן.

הדבילה הקעילית נקראה כנראה על שם מקום גידולה בעיר קעילה בנחלת שבט יהודה. הערוך (ערך "קעילה) פירש: "... פירוש קעילה מקום כדכתיב היסגירוני בעלי קעילה". גם רש"י פירש "שם מקום". עיר זו התפרסמה בכפיות הטובה לדוד שהצילה מיד הפלשתים וגמלה לו בכוונה להסגירו לשאול (שמואל א', כג א-י"ד). העיר מוזכרת ברשימת ערי יהודה ביהושע (טו מ"ד) ובנחמיה (ג י"ח). בדברי הימים א' (ד י"ט) אנו מוצאים את קעילה כשם אדם. העיר מזוהה כיום כח'ירבת קיילא השוכנת כ – 12 ק"מ מצפון מזרח לבית גוברין.

הדבילה הקעילית נחשבה לזן תאנים משובח דבר המשתמע מהירושלמי (וילנא, ביכורים, פ"ג הל' ג'): "גמ' עד היכן עד כדי שהוא יכול לתרום מן המובחר. בקש להביא דבילה נאמר אם היתה קעילית מביא אם היתה בוצרית אינו מביא". מפרש "פני משה": "עד כדי שהוא יכול לתרום מן המובחר. כלומר שיכול להביאן כמו שהפריש אותן מן המובחר ולא יתקלקלו. ביקש להביא דבילה. גרוגרות לאחר שנדרסין והן נקראין עיגולי דבילה אם יכול להביא נאמר אם היתה דבילה קעילית שהוא מהמקום המובחר לדבילה מביא, ואם ממקום בצרה אינן חשובין כל כך ואינו מביא משם". הירושלמי עסק בשאלה מהם מקומות קרובים שיש להביא מהם פירות טריים ולא יבשים. התשובה היא שכל מקום ממנו ניתן להביא פרי טרי מובחר לבית המקדש וישאר איכותי אין להביא פירות יבשים כאשר הדבילה הקעילית מהווה דוגמה לפרי כזה. ממהלך הדיון ניתן להסיק ש"דבילה קעילית" המוזכרת כאן היא פרי טרי ולא יבש כמשתמע מהשימוש במונח דבילה.

השימוש במונח דבילה מעיד על כך שניתן לייבש את הדבילה הקעילית ומתוך כך הסיק ד"ר ע. לונדון שקרוב לוודאי שהיא היתה תאנה לבנה. לאורך הדורות התאנים המיובשות היו ככלל זני תאנים לבנות. הוא גם הסיק שקליפת התאנה היתה עבה וכך האריכה את חיי המדף של הפרי והכשירה אותו לעמוד בתלאות הדרך.

האיסור לעבוד עבודה לאחר אכילת דבילה קעילית נובע מתכולת חומר משכר: "שתוי יין פוסל בעבודה וחייב במיתה ... רבי יהודה אומר על היין במיתה ועל המשכרין באזהרה לפכך אם אכל דבילה קעילית או ששתה חלב ודבש הרי זו לוקה ארבעים ועובר בלא תעשה. וכשם שאם היה כהן פסול בעבודה וחייב במיתה כך אם היה חכם או תלמיד חכם אסור ללמד ולהורות רבי יוסי ברבי יהודה אומר אם היה חכם מותר ללמד" (תוספתא, כריתות, צוקרמאנדל, פ"א הל' כ'). ההשפעה המשכרת של הדבילה הקעילית מוזכרת גם לגבי בן סורר ומורה אלא שכנראה אינה גורמת להתמכרות: "אכל כל מאכל ולא אכל בשר, שתה כל משקה ולא שתה יין וכו'. אכל כל מאכל ולא אכל בשר לאיתויי דבילה קעילית, שתה כל משקה ולא שתה יין לאיתויי דבש וחלב" (סנהדרין, ע ע"ב). מפרש רש"י: "דבילה קעילית - מאותו מקום, ואף על גב דמשכרא לא מיחייב עליה דלא ממשיך". המחשבה שאולי גם דבילה קעילית תחשב כמשביעה מעידה אולי על כך שהיא גדולה מאד או בעלת מרקם צפוף כבשר.

היו שהכינו מהתאנה הקעילית משקה משכר. לאחר הבשלת התאנה והצטברות סוכר בכמות גדולה הוא עבר תסיסה והפך לכוהל. במדור "העולם" ב"תלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ (נזיר, ד ע"א) אנו מוצאים: "דבילה קעילית היא תאנה מיובשת(1) הבאה מהיישוב קעילה שבארץ יהודה. נראה כי התאנים במקום זה היו מזן מיוחד שהיה בו אחוז גבוה של סוכר. במקומות אחרים בתלמוד מסופר על הדבש שהיה נוטף מן הדבלות, ונראה כי דבש זה היה (במתכוון או שלא במתכוון) תוסס והופך להיות כוהל". בהמשך ההערה מובא הסבר נוסף: "... ואולם גם ללא זה עלולה אכילת כמות גדולה של סוכרים לגרום להרעלה קלה (כנראה משום שאין ביכולת הכבד לעכל(2) את הסוכרים במהירות הדרושה), שיש עימה הרגשה של בחילה ושל טישטוש, כעין זו הקיימת לאחר שתיית משקאות חריפים".

דבלים              צילמה: יעל

(1) ממהלך הסוגיה בירושלמי מסתמן שמדובר בתאנה טריה.
(2) הכבד לא מעכל את הסוכרים אלא מווסת את ריכוז הגלוקוז בדם על ידי הפיכתו לגליקוגן או פירוק הגליקוגן בעת הצורך.
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.