סקר
אני מתחיל מסכת חולין:






 
    חיפוש מתקדם
> > מדוע שבועת סיני מחייבת? - קושי לוגי (שבועות כג ע"א-ע"ב)

מדוע שבועת סיני מחייבת - קושי לוגי / שבועות דף כג

לימוד הרחבה והעמקה בעזרת בינה מלאכותית (AI)

הרב עמית משגב, הרב ידידיה לאו, מייקל אייזנברג

 

שאלה:

בשבועות דף כג הגמרא שואלת בנוגע לנשבע שלא יאכל ואכל נבלות וטרפות שקציםורמשים שהשבועה לא תחול כי 'מושבע ועומד מהר סיני'

1. הצע הסברים שונים לכלל זה

2. הסבר מה מחייב אדם לשמור את 'שבועת הר סיני' עצמה 

 

תשובה ChatGPT.ai:

כלל “מושבע ועומד מהר סיני” – הצעות לביאור

ציר ביאור העיקרון מקורות עיקריים קווי הסבר
(א) דרש הכתוב – “להרע או להיטיב” שבועה חלה רק על ענייני רשות; מצוות כבר משועבדות לגבוה ואינן בכלל “הרע/היטיב”. שבועות נח ב; כג א. לחייב בשבועה נדרש חופש בחירה-משפטי (רשות). במקום שבו התורה כבר ציוותה – אין רשות, ולכן אין תוקף לשבועה.

 

(ב) הכלל “אין שבועה חלה על מצוה”

 

כיוון שהאדם כבר חייב במצוה, אין השבעה נוספת “חלה” טכנית – דומה ל-“אין איסור חל על איסור”.

 

רש״י ורמב״ן שבועות כג א; ראן שבועות דף ה.

 שבועה מוסיפה חלות חדשה; כשהחיוב קיים, אין “מקום” לחל.

 

(ג) עיקרון הסמכות – שבועת האדם מול שבועת הבורא

 

איני יכול לכבול עצמי כנגד התחייבות קודמת מטעם הר סיני (שבועת העם במעמד הברית).

 

רשב״א שבועות כו א; מהר״ם חלואה.

 

שבועה מאוחרת נחותה בדרגתה ואינה יכולה להתנות על שבועה קודמת בעלת מעמד קובננטי.

 

(ד) צד מהותי-מוסרי

 

שבועה נועדה לבסס אמינות ביחסי-בני-אדם; במצוות, החיוב נובע מציווי הבורא ולא מאמון חברתי, ולכן השבועה מיותרת.

 

רלב״ח “מגדל עוז” לנדרים יג.

 

אין כל תוספת ערכית בכך שאדם “ישבע” שלא יאכל איסור שהקב״ה כבר אסר.

 

מה מחייב אדם לשמור על “שבועת סיני” עצמה?

  1. ברית קולקטיבית-נצחית

    • בפרשת ניצבים (דברים כט) נאמר: “וְאֶת־אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹה עִמָּנוּ הַיּוֹם” – חכמים למדו שכל הנשמות, גם של דורות עתידיים, עמדו בסיני והתחייבו. זו התחייבות קיבוצית העוברת בירושה, כעין “שעבוד הגוף” שאינו פוקע.

  2. אחריות הדדית (ערבות)

    • “כל ישראל ערבים זה בזה” (שבועות לט א). הערבות מחילה חובת פיקוח קהילתית על קיום המצוות; היא הופכת את השבועה לא רק אישית אלא גם מעין-ממלכתית.

  3. חיוב הציווי האלוהי

    • גם בלי מימד השבועה, עצם היות המצוה מצוות עשה/לא-תעשה מדאורייתא מחייבת; השבועה בסיני היא שכבת עומק נוספת, אך החיוב הבסיסי נובע מסמכות התורה (מנחת-חינוך מצוה א).

  4. חידושי הראשונים – חלות שבועה ממש

    • ר”ן (שבועות ה) מחדש שהקב”ה “השביע” את ישראל; הלכתית מדובר בשבועה שחלה מצד גורם חיצוני ועל כן אינה בטלה בכניסה לדורות, כשם שעבד נשבע על ידי רבו.

  5. אקט קיום יומיומי

    • בקיום המצוות אנו “מחדשים” את אותה שבועה (ברכת “אשר קדשנו במצוותיו” משקפת קבלה מחודשת). כך מנסח המהר”ל (תפארת ישראל פ”ב): כל עשיית מצוה היא חזרה על קבלת-עול מלכות-שמים.

 

שאלת המשך:

בשאלה מה מחייב לשמור על שבועת הר סיני התכוונתי לוגית - אם בהר סיני הושבענו לקיים את המצוות - מה המחייב לשמור את השבועה הזו הרי לוגית היא לפני שהתחייבנו לשמור מצוות

תשובה ChatGPT.ai:

הקושי הלוגי
אם חובת קיום המצוות יונקת משְׁבוּעַת־סיני, נראה לכאורה שאי-אפשר לחייב אותנו לשמור את השבועה עצמה – שהרי איסור “לא תַּחֵל דְּבָרוֹ” הוא־עצמו חלק־מהמצוות. מקורות ההלכה וההגות מציעים כמה תשובות־יסוד המסירים את המעגליות.

מסגרת ביאור מה מחייב לשמור את שבועת־סיני?  
1. סמכות הבורא – “מלך מצַוֶּה ונתינים מצוּוים” עוד קודם לתורה קיימת חובת ציות ראשונית-מוחלטת לבורא כאדון-העולם (רד״ק תהלים קיט:צא; מהר״ל תפארת ישראל ב). החיוב לקיים את השבועה נשען על אותה סמכות קיומית, ואיננו תלוי במצוות “לא תחל”.  

 

2. שתי שכבות בברית סיני

 מדרש שמות רבה כט:ד: “אמר להם הקדוש-ברוך-הוא: קבלו מלכותי … ואחר-כך גזרותי”. “אנכי/לא יהיה” יוצרות חובה א-תאיסטית לקיים כל דבר-ה’; השבועה מוסיפה שכבה פורמלית. גם בלי “לא תַּחֵל”, הפרת השבועה היא הפרת מלכות.  

 

3. התחייבות אוניברסלית לשמור שבועה

 

לבני־נוח עצם השבועה מחייבת (סנהדרין נו א). מכאן, חובת שמירת שבועה קדומה למצוות סיני; ישראל “נכנסו” אליה בסיני במישור קולקטיבי.

  

 

4. כפייה כמקימה שעבוד

 

“כָּפָה עליהן הר כגיגית” (שבת פח א). כפייה של ריבון מקימה שיעבוד-גוף כשל עבד לרבו (שו״ת הרשב״א ח”א יג). לכן השבועה חלה מיידית, וחיובה אינו צריך מצוה נוספת.

  

 

5. שבועת גורם עליון

 

ר”ן שבועות ה א: הקב”ה עצמו השביע את ישראל; זהו מעמד של “שבועה על-ידי בעל הסמכות”, שאין צורך בהסכמת הנשבע. החיוב לשמור שבועה שהטיל הריבון נובע ממעמדו-שלו.

  

 

6. דיני חוזה ציבורי וערבות

 

נעשה ונשמע יצרו ברית-חוזה (דברים כט:יג-יד). דיני חוזים טבעיים־מוסריים מחייבים לקיים התחייבויות. הערבות (“כל ישראל ערבים”, שבועות לט א) מוסיפה אכיפה קהילתית.

  

 

7. קבלה מחודשת מרצון

 

“קִיְּמוּ וקיבְּלוּ” בימי-פורים (שבת פח א) מפיגה את טענת הכפייה ומעמידה את הברית על יסוד בחירה; מכאן ואילך שמירת השבועה נשענת גם על הסכמת-הדורות.

  

 

סיכום תמציתי

החיוב לקיים את שבועת-הר-סיני איננו מבוסס על מצות “לא תַּחֵל דְּבָרוֹ” לבדה – שהייתה יוצרת מעגליות – אלא על אחד (או צירוף) מיסודות קודמים:

  1. סמכות הבורא כבר כופה ציות;

  2. “מלכות” קדמה ל“גזֵרות”;

  3. חובת שמירת שבועה קיימת מדין אדם-ונוח;

  4. כפייה אלוהית יצרה שעבוד שאינו טעון קבלה;

  5. השבעה מגורם עליון מעמידה חיוב א־סימטרי;

  6. ברית-חוזה וערבות מייצרות חיוב משפטי-מוסרי;

  7. קבלת-הרצון מחדש בדורות הבאים מאמתת את החיוב.

 

שכבות-עומק אלו מבהירות שהשבועה עצמה עומדת על יסוד מחייב קודם, ולכן אין כאן מעגליות לוגית.


להמשך השיחה עם המודל - לחצו כאן. 

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר