מי חכמים להרע?
הרב דב קדרון
שבועות כה ע"א
את הפסוק (ויקרא ה,ד): "אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב", דרשו חז"ל ש"להרע" זה כגון מי שנשבע "לא אוכל", ו"להיטיב" הוא כגון מי שנשבע "אוכל".
כתב על כך בעל האוהב ישראל (מאפטא ליקוטים חדשים ירמיהו) שזוהי כוונת הנביא ירמיהו (ד,כב) באמרו: "חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ", שיש צדיקים שחכמים המה להרע, כלומר שרצונם להגיע לשלימות עם מדת להרע, היינו שלא יאכלו, ועל ידי התעניות והסיגופים הם רוצים לקנות השלימות. ולהטיב לא ידעו. כלומר "להטיב", שיאכלו ועל ידי זה יגיעו לשלימות, את זה לא ידעו.
בעניין דומה כתב רבי חיים ויטאל זצ"ל (בהקדמה לעץ חיים): "כנגד כת חכמי הפשט, אותם אשר הם מואסים לעסוק בחכמת האמת ...ועוסקים בסיפורים הפשטיים בפשוטן בלבד, ואומרים שאין בתורה אלא הפשט בלבד ח"ו, ...עליהם אמרו: חכמים הם להרע ולהטיב לא ידעו, כי בסיבת היותם מואסים בעץ חיים אין הקדוש ברוך הוא עוזר אותם והם שוגים ...ומטמאים את הטהור ואוסרים את המותר ופוסלים את הכשר עכ"ל.
כתב על כך מרן הרב קוק זצ"ל (שו"ת אורח משפט אורח חיים סימן קיב): "דייק בשלשה האופנים של טהור מותר כשר והפכם הוא: טמא אסור פסול, שזו היא תקלה מה שנוטים יותר מדאי להחמיר ולאסור. ובאמת דרכן של רבותי הגאונים הצדיקים שזכיתי לשמשם, ...היה שלא להיות נוטים להחמיר בכל מה שיש מקום להקל, ביחוד בדברים שאין היסוד חזק על זה בדברי רבותינו ז"ל בתלמודים. שדי לנו מה שלא נזוז ח"ו ממה שהונהגנו על פי מנהגי רבותינו הפוסקים".
