שבועה על מצוה דרבנן / שבועות דף כז

לימוד הרחבה והעמקה בעזרת בינה מלאכותית (AI)

הרב עמית משגב, הרב ידידיה לאו, מייקל אייזנברג

שאלה:

בשבועות דף כז חכמים אמרו ששבועה לבטל או לקיים מצוה אינה חלה מכח הכלל "להרע או להיטיב" כי לא מדובר בדבר הרשות. טעם נוסף הוא שלא ניתן להשבע על מה שכבר מושבעים עליו מהר סיני. כיצד מתקיימות כל אחת מהדרישות - מושבע מסיני וגם דבר הרשות -

1. בפסיקת הטור (יו"ד סימן רלט) ששבועה חלה על מצוה דרבנן כגון שלא להדליק נר חנוכה למרות שבמסכת שבת נאמר שמברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו" מכח "לא תסור"

2. בפסיקת השו"ע (יו"ד סימן רלט) שששבועה חלה רק במצוות דרבנן ולא באיסורי דרבנן: "במה דברים אמורים בנשבע שלא לעשות מצוה דרבנן או לעשות אבל אם נשבע לעבור על מצות לא תעשה אפילו היא דרבנן לא חלה עליו שבועה"

תשובה ChatGPT.ai:

1. . פסיקת הטור – שבועה חלה על מצות דרבנן

כיצד מתקיימות שתי הדרישות?

2. פסיקת השולחן-ערוך – הבחנה בין עשה ללא-תעשה דרבנן

מרן (יו״ד רל״ט :ו) פוסק:

במה דברים אמורים? בנשבע שלא לעשות מצוה דרבנן או לעשותה; אבל נשבע לעבור על מצות לא-תעשה—even דרבנן—אין שבועה חלה. (Sefaria)

הנימוק המקובל בראשונים (רא״ש, בית-יוסף):

1. בלא-תעשה דרבנן – העובר מפר בפועל את הציווי של חכמים ומשום כך עובר גם על לא-תסור (שהוא כבר לאו דאורייתא). מאחר שזהו איסור תורה, שוב אינו “דבר הרשות” והשבועה איננה חלה (כשם שאינה חלה על טרפה או נבלה).

2. בעשה דרבנן – אם הוא רק נמנע מלקיים, הוא מחסיר קיום של חיוב חכמים (ביטול עשה), אך איננו עובר בידיים על לאו דאורייתא. ממילא עדיין מתקיימים שני התנאים: אין כאן שבועה קודמת מן-התורה, והמעשה – מן הזווית של התורה – נשאר בגדר רשות.