"פרו ורבו": ברכת החיים לאנושות כולה

נושא:
"פרו ורבו" היא ברכה לבני נח, לכלל האנושות. סוגייתנו קובעת שהיא מצווה לעם ישראל ולא לבני נח.
המעבר בין ברכה למצוה מלמד על היחסים בין הקב"ה לבין האנושות כולה ובין הקב"ה לבין עם ישראל.

שאלות תג"ל:
האם בני נח מצווים ב"פרו ורבו"? למה?

הסבר בדרך תג"ל:
סוגייתנו סוברת ש"פרו ורבו" היא מצוה לישראל ואינה מצוה לבני נח. אמירה זו נמצאת בכלל דבריו של רבי יוסי בר' חנינא: "כל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נישנית בסיני - לישראל נאמרה, ולא לבני נח".
ברכת החיים הופכת למצווה בשביל עם ישראל. לאנושות היא נשארת במישור של ברכה, ואיננה מצוה.
ישנה "תנועה" מברכה למצווה.
ברכה היא שפע וחסד, אהבה וחירות. כך כל האנושות, כולל עם ישראל, אמורים לחוות את יצירת חיים חדשים כברכת הבורא לברואיו.
לעומת זאת, מצווה היא דין וחובה, יראה וקבלה.
עם ישראל פוגש את הקב"ה ביצירת חיים חדשים בשני המישורים גם יחד: גם הברכה וגם המצווה.

מה אתה חושב?
ניזכר בתנא דבי מנשה שאמר(נו:-נז.) שבין המצוות לבני נח יש לדעתו איסור סירוס. הוא מתבסס על הפסוק "ויברך א-להים את נח ואת בניו...ואתם פרו ורבו, שירצו בארץ ורבו בה".
האם לדעתו יש מצוות "פרו ורבו" לבני נח?