"אם בא להורגך השכם להורגו":

נושא:
הבא במחתרת "נידון על שם סופו", בדומה לבן סורר ומורה.
אבל, בניגוד לבן סורר ומורה, בבא במחתרת "התנועה" בסוגייתנו היא להרחיב את הנסיבות שבהן הריגתו מותרת.

שאלות תג"ל:
מהי הסברא במחלוקת אם צריך להתרות ברודף לפני שהורגים אותו? מהי דעת הסוגייה?

הסבר בדרך תג"ל:
הסוגייה מרחיבה את "נידון על שם סופו..."אין לו דמים" ומותר (ואף צריך?) להרוג את הבא במחתרת ואת הרודף.
הרחבה זו כוללת:
*מצב שלא ברור אם יש איום על חייו של בעל הבית,
*בין בחול בין בשבת,
*כל אדם
*כל מיתה
*קטן
*בלי התראה
נתמקד על דברי רב הונא הסובר שקטן הרודף ניתן להצילו בנפשו, כי רודף לא צריך התראה. הריגת הרודף איננה דיני נפשות; אין היא עונש לעבריין, אלא הצלה של בעל הבית/הנרדף. זכותו של בעל הבית להגן על עצמו, וכן מוטל על אחרים להגן עליו. זוהי זכות בסיסית שלא קשורה להליכים משפטיים. בעצם מעשה הרדיפה, הרודף הוציא את עצמו מן הכלל והתיר את עצמו למיתה. "מחתרתו זוהי התראתו".מעמדו לא פחות חמור ממי שחייב מיתת בית דין, ואף חמור ממנו.
בבן סורר ומורה- חכמים הקילו וצמצמו. בבא במחתרת ורודף- חכמים החמירו והרחיבו. כאן להציל את הילד וכאן להציל את הנרדף.

מה אתה חושב?
מה הן הגבולות להריגת "בא במחתרת"/רודף ?