עונש לרוצח: מעשה רצחני ושפיכות דמים

נושא:
נחלקו תנאים במשנה לגבי מקרה שנתכוון להרוג אדם אחד ובטעות הרג אדם אחר. תנא קמא מחייב ורבי שמעון פוטר.
מאחורי מחלוקת זו ישנן הבנות שונות בנוגע למהות העבירה של הורג אדם.

שאלות תג"ל:
מהי הסברא במחלוקת תנא קמא ורבי שמעון?

הסבר בדרך תג"ל:
מחלוקת חכמים ורבי שמעון מקבילה למחלוקת תנא קמא ורבי נחמיה במשנה הקודמת.
מוסכם שיש שני מרכיבים לחיוב מיתה על רצח. אחד הוא המעשה, פעולה רצחנית מכוונת כלפי מי שחייבים על הריגתו מיתה. השני הוא התוצאה, גרימת מותו בפועל, שפיכות דמו של מי שחייבים על הריגתו מיתה. נחלקו התנאים באיזון של שני הגורמים הללו, על המשקל היחסי שלהם.
תנא קמא נותן עיקר המשקל למעשה ולכוונה במעשה. אם התכוון לבר חיובא - חייב מיתה, למרות שלא התכוון לתוצאה זו המדויקת. לעומתו, רבי שמעון סובר שעיקר החיוב כולל גם את התוצאה. אם התכוון לאדם זה שהרג, חייב. אם לא התכוון לתוצאה זו- פטור.

מה אתה חושב?
לפי רבי שמעון, כאמור, נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור מחיוב מיתה. ומה לגבי חיוב ממון, פיצוי ממוני ליורשי ההרוג? רבי סובר שמשלם ממון. תנא דבי חזקיה לפי רבא סובר שפטור גם מממון.
מהי הסברא במחלוקת ביניהם?