נקודות חזקות / חלשות / רפי זברגר

זבחים לו ע''ב
 

הקדמה

בשלהי הדף הנוכחי אנו פותחים את הפרק הרביעי ''בית שמאי". כזכור, קרבן מתפגל במחשבה פסולה (לאכול את הקרבן או לזרוק את הבשר על המזבח חוץ לזמנו המותר) של הכהן באחד מארבע פעולות הקרבן. בקרבן בהמה הפעולות הן: שחיטה, קבלה, הולכה וזריקה. כידוע, פעולת הזריקה מסיימת ''ומכפרת'' את האדם המקריבה, כך שכל הפעולות הנעשות לאחריה אינן מעכבות, ואדם יוצא ידי הקרבן גם אם לא נעשו.
פעולת הזריקה מתבצעת באופן שונה בהתאם לסוג הקרבן. בקרבן עולה, אשם, תודה ושלמים יש ''שתי מתנות שהן ארבע'' ויש קרבנות (למשל חטאת) בהם יש ''ארבע מתנות''. בקרבנות שיש שתי מתנות שהן ארבע – הכהן זורק את דם הקרבן מתוך הכלי (שהוליך בו את הדם אל המזבח) אל החלק התחתון של המזבח בפינה המזרחית צפונית, ובפינה הדרומית מערבית. כך שבעצם הוא זורק שתי פעמים (שתי מתנות) אבל לארבע צידי המזבח (שהן ארבע) . יש קרבנות שיש בהם ''ארבע מתנות'' כך שהכהן נוטל את הדם ומניחו בכל ארבעת הצדדים (פאות) של המזבח.
המשנה הראשונה של הפרק דנה בשאלה מהו החלק המכפר מתוך מרכיבי פעולת הזריקה, לפי הדעות השונות. נלמד אותה וננסה לדלות ממנה תובנה לחיים.
 

הנושא

בית שמאי אומרים: כל הניתנין על מזבח החיצון, שנתן במתנה אחת – כיפר, ובחטאת - שתי מתנות, ובית הלל אומרים: אף חטאת שנתנה מתנה אחת - כיפר.
הקרבנות שדמם נזרק על המזבח החיצוני ויש בהם שתי מתנות שהן ארבע, הרי כבר אחרי המתנה (זריקה) הראשונה מתכפרים ויוצאים ידי חובת הקרבן. קרבנות שדמם ניתן על המזבח החיצון, אך יש להם ''ארבע מתנות'' נחלקו בית שמאי ובית הלל. בית שמאי סוברים כי רק לאחר שתי מתנות ישנה כפרה, ובית הלל סוברים כי גם קרבנות אלו מתכפרים כבר אחרי הזריקה הראשונה, בדומה לקרבנות שיש בהם ''שתי מתנות שהן ארבע''. הלכה זו גוררת דין נוסף:
לפיכך, אם נתן את הראשונה כתיקנה ואת השניה חוץ לזמנה – כיפר, ואם נתן את הראשונה חוץ לזמנה ואת השניה חוץ למקומה – פיגול, וחייבין עליו כרת.
לאור הקביעה הקודמת כי זריקה ראשונה כבר מכפרת, הרי שאם זרק זריקה ראשונה כמו שצריך (ללא מחשבת פסול), אפילו אם חישב מחשבת פיגול בזריקה השנייה, הרי הקרבן אינו נפסל. אבל, אם חשב מחשבת חוץ לזמנו (מחשבת פיגול) בזריקה הראשונה, אף שחשב מחשבת ''חוץ למקומו'' (לאכול את הקרבן חוץ למקום המותר – מחשבה פוסלת אך לא מפגלת) - הקרבן ''מתפגל'' והאוכלו חייב כרת.
כל הניתנין על המזבח הפנימי, שאם חיסר אחת מן המתנות - כאילו לא כיפר, לפיכך נתן כולן כתיקנן, ואחת שלא כתיקנה - פסולה ואין בו כרת:
המשנה מסיימת בקרבנות אשר דמם ניתן על המזבח הפנימי בתוך ההיכל, בהם יש גם ארבע מתנות (כמו בחטאת), אך בהם לכולי עלמא, כל אחד מן המתנות מהווה מרכיב כפרה, ובלי שכולם ניתנו אין כפרה לקרבן. לאור זאת, אם אחת מן ''המתנות'' הללו נעשתה שלא כהוגן, והכהן חשב בה מחשבת פסול (לאכול או לשרוף את בשרה מחוץ לזמן המותר) הקרבן נפסל.
כמו כן פוסקת המשנה כי במקרה כזה אין כרת, מדין ''אין פיגול בחצי מתיר''. שהרי כל ארבע המתנות מעכבות, ולכן כולן נחשבות ''מתיר'' של הקרבן. ואם פיגלו רק בחלק מן המתנות הקרבן אינו מתפגל. [מיותר לציין ולהדגיש שאם הכהן חשב מחשבת פיגול בכל ארבע המתנות, הרי אכילת הקרבן מחייבת כרת].  
 

מהו המסר?

למדנו היום כי אם עושים משהו לא טוב במרכיב ''שאינו קריטי'' הרי זה לא נורא כל כך. שהרי בדוגמא שלנו, אותה זריקה של דם למזבח, אם מדובר בחלק ''חשוב'' (מכפר) אזי מחשבת פיגול תופסת ומחייבת בכרת את האוכל מן הקרבן הפסול. לעומת זאת "זריקה אחת קדימה'' (שאינה מעכבת את הכפרה) אינה מפגלת את הקרבן.
מכאן ניתן ללמוד שיש לחפש בכל אירוע את "הנקודות החזקות'' ובמקביל את ''הנקודות החלשות''. בנקודות החזקות יש להשקיע את מירב המאמץ, לשמור מכל משמר שיבוצע על הצד הטוב ביותר, ולעומת זאת, אפשר להשקיע קצת פחות בנקודות החלשות והפחות משמעותיות.
דוגמא קטנה מעולם המטבח (קיבלתי מביתי רעות): בתהליך אפיית עוגות / חלות ישנם מרכיבים לא מעטים. חלקם ''קריטיים'' לתהליך, ואחרים פחות. אם לא נוסיף אבקת אפייה, הכנת העוגה / החלה תיכשל והתוצר יהיה ''דיקט'' ולא אכיל. אך אם נוריד מעט מהטמפרטורה של התנור (גם מרכיב חשוב) תהליך האפייה יהיה איטי יותר, אך ככל הנראה מעשה העוגה / החלה יצליח בסופו של דבר.
  
 
המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]