את מה הציל החפץ חיים?
הרב דב קדרון
שבועות מט ע"א
שומר שכר, וכל שכן שומר חינם, פטור מלשלם אם נגרם נזק באונס לחפץ שעליו שומר, ופוסק הרמ"א (חושן משפט ש"ג,ג):
אם נפלה דליקה בעיר ונשרפו החפצים שהיה שומר שכר עליהם, הוי אונס, אם לא היה יכול להציל בעצמו ולא על ידי אחרים.
רבותינו האחרונים חולקים מה הדין אם שומר חינם עסק בהצלת חפציו הפרטיים, ומתוך כך לא הספיק להציל מהשריפה את הפקדון. הש"ך (ס"ק ז) כתב שאם היה יכול להציל את החפץ אין זה נחשב אונס מטעם שהיה עסוק בהצלת החפצים שלו, ונחשב פושע. לעומת זאת בעל נתיבות המשפט (חדושים ס"ק ה) סבור ששומר חנם פטור, ורק שומר שכר חייב.
מסופר על מרן החפץ חיים זצ"ל (החפץ חיים ופעלו ח"ג עמוד תתרצב) שפעם פרצה דליקה ברחוב שהיה גר בו, אנשים נכנסו נבהלים ונסערים והודיעו לו שפרצה דליקה וצריך לפנות את הבית, התחילו הכל בבית ומסביב לו לצרור את חפציהם בעלי הערך, ואילו החפץ חיים נשאר שקט ומהורהר כאילו התאמץ להיזכר בדבר מה, אף אחד לא ידע סיבת הדבר, לאחר כעשר דקות, לפתע התעורר החפץ חיים עם הבעה של ספוק על פניו, הוא קירב כיסא לאצטבה, עלה, פשט את ידו, הוריד שעון קטן והכניסו לכיסו, ורק לאחר מכן ביקש מבני הבית שיסייעו לו לאסוף את חפצי הערך שלו ולצוררם. לתמיהת הנוכחים על פשר הדבר הסביר: בחור מהישיבה הפקיד אצלי את שעונו, ובתור שומר הרי מחויב אני בשמירה. בשעה שכל אחד השתדל להציל כפי יכולתו מרכושו, דאג החפץ חיים להציל את רכושו של הזולת.
