מה עדיף: בחיפזון או במתינות?
הרב דב קדרון
עבודה זרה י ע"ב
שלוש פעמים בש"ס, וכולן במסכת עבודה זרה, נאמר: "בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים".
היו ששאלו, מדוע בכה רבי, לכאורה היה צריך לשמוח. אומרים בשם האדמו"ר מרוז'ין, שאם אפשר לזכות לכל כך הרבה בשעה אחת, צריך להתעורר ולבכות על אותן שעות שהלכו לאיבוד.
מהסבר זה נראה שאדם שקונה עולמו בשעה אחת יכול להשיג את אותן השגות של מי שקונה עולמו בהרבה שנים, אולם בעל ההפלאה (פנים יפות דברים לג,כב) מסביר שיש הבדל עקרוני בין השניים.
הצדיקים המעלים ניצוצות הקדושה בתורתם ובמעשיהם הטובי,ם מבררים אותם מן הפסולת ומתקנים אותם תיקון גמור בלי תערובות, אבל הגרים ובעלי התשובה שנכנסים לקדושה בשעה אחת אינם מבררים להיות מנוקים היטב מפסולת, כמו שאמרו (קידושין ע,ב): "קשים גרים לישראל כספחת".
על פי דבריו ניתן להסביר שרבי בכה על שלא זכה אותו אדם לקנות עולמו בהרבה שנים, אלא עשה זאת בשעה אחת, בחיפזון ובמהירות, ולא זכה לברר את פרטי הליכותיו בקודש כראוי.
זהו גם ההבדל בין הגאולה העתידה, שלגביה נאמר (ישעיהו נב,יב): כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון, לבין יציאת מצרים שיצאו בחפזון, כמו שכתוב (דברים טז,ג): כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, לכן ממצרים יצאו בחוזק יד, שהוא מדת הגבורה, אבל לעתיד תהיה הגאולה במדת החסד.
