מיהו אִישׁ, על מנת שלא לקבל פרס
עבודה זרה יט ע"א
"(תהלים קיב, א) אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה' - אשרי איש ולא אשרי אשה? א"ר עמרם אמר רב: אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש. רבי יהושע בן לוי אמר: אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש. (שם) בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד - אר"א: במצותיו - ולא בשכר מצותיו. והיינו דתנן, הוא היה אומר: אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס".
לדרשת רב עמרם אמר רב: "אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש" המילה איש לא באה למעט אשה, אלא למעט את מי שלא בָּגַר, או את מי שדומה לקטן, ואינו גֶּבֶר חזק כי כבר הזדקן וגם תאוותיו כבר נחלשו, לכן קל לו יותר לשוב בתשובה ולירא את ה'. התשובה תמיד טובה ומועילה, אך במיוחד אשרי מי ששב כאשר עדין כוחו במותניו והוא איש חזק.
וכך דרש השפת אמת גם את הפסוק (בראשית מד, לד) כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי – איך אעלה אל אבי שבשמים, והנער איננו אתי – כל זמן שלא תקנתי את ימי הנערות שלי.
ולמה לא הקשתה הגמרא גם על המילה איש שבפסוק אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים – וכי דוקא איש ולא אשה?
משום שמדובר ביציאה בדרך, ולפשוטו נקט הפסוק בַהווה שאין דרך אשה לצאת כדרך האיש. או משום שלצורך פרישה מחבורת לצים פשיטא שנצרכת התגברות בכח איש.
אמרו במסכת אבות (פרק ב משנה ה) שֶׁרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הָיָה אוֹמֵר: וּבִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ. מה פירוש המילה אִישׁ במשנה זו? וגם קשה למי פונה התנא – כמובן שלאיש ולא לחיה, אז מה פירוש ההמשך הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ? הרי הוא כבר איש!
ההסבר הפשוט דומה לדברי הגמרא, שאיש הוא איש חזק, ובמקרה שלנו מנהיג או מי שמקבל עליו לבצע משימה קשה. ואמנם בדרך כלל רצוי לנהוג כדברי שְׁמַעְיָה בפרק א' שֶׁאוֹמֵר: שְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת כלומר את הגדולה והכבוד, אבל במקום שאין מנהיג עדיף ממך – הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ וקח עליך אחריות.
ואפשר גם לבאר כפי ההבנה הראשונה של הגמרא – איש ולא אשה, והתנא פונה אל הנשים ומורה שאף ששיבחו חכמים את הצניעות והענוה בנשים, במקום שאין אנשים גברים השתדלי להיות איש!
וכך עשו בנות צלפחד, שבאין יורש דרשו לנחול אחוזת נחלה להקים את שם אביהן בתוך משפחתו.
וכך עשתה תמר כלת יהודה, שהודה (בראשית לח, כו) צָדְקָה מִמֶּנִּי, כי הוא עצמו נמנע מלהמשיך ולדחוף את מצוַת (בראשית לח, ח.) הָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ.
וכך עשתה לאה ככתוב (בראשית ל, טז) וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי. וכך עשתה רחל הרועה אשר הכניסה את צרתה לביתה.
וכך עשתה רות ששידלה את בועז במצוַת נעמי. ולכן בירכוה (רות ד, יא) כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים – יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל. שְׁתֵּיהֶם בלשון זכר - אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם ונקטו יוזמה כזכרים, כי במקום שאין אנשים השתדלי להיות איש. ולכן גם פונים אליה בלשון זכר השתדל להיות איש!
ודרשה הגמרא גם את המשך הפסוק, בְּמִצְוֹתָיו ולא בשכר מצותיו, והיינו דתנן: הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס.
לכאורה הנושא הוא ההבדל בין לשמה לבין שלא לשמה. אבל משנה זו אל תהיו כעבדים, לא הובאה בסוגיות הרבות בגמרא שעוסקות בענין לשמה ושלא לשמה. ובסוגייתנו לעומת זאת לא הובאו כבאותן הסוגיות דברי רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה - בא לשמה. ולא הובא ענין ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב שזכה ויצתה ממנו רות. ולא הובא ענין (שופטים ה, כד) תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל.
סוגייתנו מלמדת ענין מעט שונה. בנוסח הרמב"ם והראשונים נוסח המשנה אינו "היו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס", אלא: "הוו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת שלא לקבל פרס", כלומר שמעדיפים שלא לקבל פרס!
מסופר שבשנה אחת, קשה היה עד מאוד להשיג אתרוג בוילנא, עד שלבסוף נאות אדם אחד להעניק אתרוג לגאון מוילנא, אך רק בתנאי שיקבל בתמורה את שכר המצוה בעולם הבא לבדו. למרבה הפלא שמח הגר"א עד מאוד על ההצעה, סוף סוף, אמר, אוכל לקיים מצוה לשמה בשלמות, ביודעי שלא אקבל עליה שום שכר!
וכמו אותו מוכר שמרוב אהבתו סֵרֵב בתקיפות לקבל את התשלום עבור המנה שהגיש לראש הממשלה. כי להעניק למלך זו שליחות נשגבה הרבה יותר מאשר למכור למלך!
