קניינו של ישראל – נושא מסר של קדושה

נושא הלימוד:
המשנה והסוגיה עוסקות באיסור למכור בהמה גסה לגוי, מחשש שמא יבוא לעשות בה מלאכה בשבת.
איסור זה מלמד על התייחסות לבהמה של ישראל כנושא את המסר של קדושת השבת.

שאלות תג"ל:
מה עומד מאחורי איסור זה?
וכי מה אכפת לנו מה יעשה הגוי עם הבהמה לאחר שהמכירה הוציאה אותה מרשותו של היהודי?
האם יש כאן רק גזירה מחשש טכני, משום שכירות או שאלה או "נסיוני"– או שמא יסוד רוחני עמוק יותר?

הסבר בדרך תג"ל:
הבהמה אינה רק רכוש – היא חלק מהברכה הא-לוהית לעם ישראל, כפי שנאמר מספר פעמים בספר דברים.
בהמה שבבעלות ישראל שובתת בשבת – "למען ינוח שורך וחמורך". הבהמה נושאת עליה את המסר של קדושת השבת. זאת, כמובן, לא מפני שלבהמה יש מצוות, אלא מפני שלבעליה יש אחריות שבהמתו תישא את מסר השבת. ברגע שהוא מוכר את הבהמה הוא מפקיע ממנה את היכולת לבטא את המסר הזה. לכן החכמים אסרו למכור בהמה גסה לגוי. 

שאלה למחשבה:
כיצד עיקרון זה בא לידי ביטוי באיסור השכרת בית דירה בארץ ישראל לגוי? באיסור מכירת נשק לגוי?
כיצד מתרגם עיקרון זה בימינו באחריות ערכית או מוסרית של עם ישראל, מדינת ישראל?
האם אפשר להיות אדיש למה שנעשה במה שבבעלותנו גם אחרי שהוא נמסר או נמכר?