ייתי ולא איחמיניה
סנהדרין צח ע"ב
"אמר עולא: ייתי ולא איחמיניה. וכן אמר רבה: ייתי ולא איחמיניה, רב יוסף אמר: ייתי, ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה. ...וכן אמר רבי יוחנן: ייתי ולא איחמיניה".
המפרש (רש"י) פירש: "בטולא דכופיתא דחמריה - בצל הרעי של חמורו, כלומר אפילו בכך אני רוצה ובלבד שאראנו". כלומר שרב יוסף חלק על עולא, רבה ורבי יוחנן. אך אפשר לפרש שאדרבה, כל כך חפץ רב יוסף דייתי ולא איחמיניה עד שלצורך כך הסכים גם לשבת בטולא דכופיתא, שהרי ענין הצל שמסתיר את האור.
הקשה באילת השחר (בראשית מט, א) וכי לא התפללו ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים לזכות לראות בביאת המשיח?! ותירץ שהתפללו לזכות לראות את הגאולה באופן של אחישנה ולא באופן של בעתה ברוב צרות, וזהו שמבקשים בשובך לציון "ברחמים". וכך בדיוק תירצה הרבנית נחמה בתו של הדברי חיים מצאנז, הובא בדף על הדף מתוך שיחתן של עבדי אבות.
עוד יש להוסיף שהתפילה היא על גילוי ה' כלומר גילוי מלא ללא הסתר כלל. כבנבואת ישעיהו (נב, ח) כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן. ואילו ראיית משיח היא בזמן מלחמותיו בטרם גאולה שלימה.
עוד יש לומר, שכבימי ארץ מצרים, אין הנגאל מכיר בגאולתו. ותפילת ותחזינה עינינו עניינה שנזכה לראות ולהוקיר את ניסי הגאולה.
