הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי
עבודה זרה לה ע"ב
אומרת המשנה בעבודה זרה (בבבלי מובאת המשנה בדף לב, ב)
"ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה: חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, והפת והשמן שלהן".
מפשט המשנה עולה כי פת של גויים אסורה.
התלמוד הבבלי בעבודה זרה לה, ב מביא שרבי התיר לאכול פת גויים ובסופו של דבר מצמצם מאוד את ההיתר של רבי לאכילת פת גויים.
בניגוד לדברי הבבלי הירושלמי (פסחים ב, ב) מביא את המשנה שאומרת:
"חמץ של עכו"ם שעבר עליו הפסח מותר בהנאה".
מפשט המשנה עולה כי לחם של גוי אסור באכילה ומותר רק בהנאה.
ועל זה אומר התלמוד הירושלמי:
"מתניתא במקום שלא נהגו לוכל פת עכו"ם אבל במקום שנהגו לאכול פת עכו"ם מותר אפילו באכילה".
מדברי הירושלמי נלמד את חשיבות כוח המנהג והוא המתיר ולא רבי.
גם הביטוי: "מנהג מבטל הלכה" מקורו בתלמוד הירושלמי.
הרעיון העומד מאחורי הדברים שההלכה לפי הירושלמי נקבעת פעמים רבות ע"פ מנהג העם (ראה רמב"ם בהקדמה ליד החזקה וב"י בהקדמה לארבע חלקי הטור).
