מי לא צריך בגדי כבוד ותפארת?
הרב דב קדרון
עבודה זרה לד ע"א
בשבעת הימים הראשונים של חנוכת המשכן, בפעם הראשונה בהיסטוריה שהיה מבנה שמיועד להקרבת הקורבנות, משה רבנו תיפקד ככהן גדול, אבל לא לבש בגדי כהונה, אלא חלוק לבן.
תוספות (ד"ה במה) מתפלאים איך ייתכן דבר כזה, בניגוד לכלל הרגיל שכהן ללא בגדי כהונה, וכן כהן גדול ללא שמונה הבגדים המיוחדים שלו, אינו יכול לעבוד את עבודת הקודש. משום כך הם מסבירים שבאותם שבעת ימים לא היה צורך בבגדי כהונה, ורק לאחר מכן חל הכלל שבזמן שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם.
בעל עלי תמר (יומא א,א) מציע הסבר אחר, על פי הפסוקים בדברי הימים (א כג,יג-יד): "בְּנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא וּבָנָיו עַד עוֹלָם ...וּמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי". בפסיקתא דרב כהנא (פ"ד דף לח) למדו מכאן: "משה נקרא איש אלוקים, אבל בניו על שבט לוי יקראו".
כלומר: למשה רבנו היה מעמד ייחודי, ותוקף כהונתו הוא משום שהיה איש אלוקים, ולכן הוא לא היה זקוק לבגדי כהונה. כך נאמר גם בירושלמי (יומא פ"ז ה"ב) על שירותו של משה רבנו בבגדי לבן: "כשירות של מעלן כך שירות של מטן, מה למעלן "ואיש אחד בתוכן לבוש בדים" (יחזקאל ט), אף למטן כתנת בד קדש ילבש". ומבואר במסכת שבת (נו,א) שהאיש לבוש הבדים הוא המלאך גבריאל, ולא נאמר שהיה לבוש ד' בגדי כהונה אלא שהיה לבוש בדים.
בדרך כלל, אדם גדול, למרות שגדולתו ניכרת, צריך גם גינונים חיצוניים כדי להופיע בהוד והדר ולעשות רושם כביר, אבל משה רבנו ע"ה לא היה צריך זאת. גם כשהיה לבוש בגדי בד פשוטים הייתה ניכרת גדולתו לעין כל.
