בזכות מה נשמרה הזהות היהודית?
הרב דב קדרון
עבודה זרה לה ע"א
על הפסוק (שיר השירים א,ב): "כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן" אמר רב דימי: "אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, ערבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה". ומבאר החתם סופר (תורת משה שמות יט,ח) שדברי חכמי הגמרא וחכמי הדור ותקנותיהם ערבים עלי יותר מיינה של תורה, היינו מגוף התורה, כלומר שיש חביבות מיוחדת למצוות ותקנות דרבנן.
האדמו"ר מווארקא זצ"ל אמר שאחת הסיבות שבגללן דברי חכמים חביבים יותר מדברי התורה עצמה, היא שההקפדה על גזרות חכמים היא זו שבזכותה עם ישראל שמר על מורשתו לאורך שנות הגלות הארוכות.
בתקופת בית ראשון עדיין לא היו הרבה גזרות ותקנות חכמים, ולאחר חורבן הבית הראשון, כשעברו רק שבעים שנה ובני ישראל חזרו מבבל לארץ ישראל כבר היו הרבה שהתחתנו עם גויים, מפני שלא היו אז תקנות חכמים. אבל אחרי שגזרו חז"ל בימי בית שני על יינם ועל פתם משום בנותיהם, אנחנו כבר בגלות כמעט אלפיים שנה ובני ישראל קיימים ושומרים על יהדותם. אותן קבוצות שבמאות השנים האחרונות הפסיקו לשמור על תקנות חכמים, פרשו מעם ישראל והתבוללו בין הגויים. רואים מהניסיון שתקנות דרבנן העמידו אותנו והחזיק אותנו ואפשרו לנו לעבור את הגלות ולשמור על זהותנו יותר ממצוות דאורייתא.
לכן, הוא ביאר, לפני שאומרים בליל הסדר: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו", כותב בעל ההגדה שיכסה את המצות ויגביה את הכוס, משום שמצוות אכילת מצה היא מן התורה, וארבע כוסות הן דרבנן, וכדי להדגיש שמה שעמד לאבותינו ולנו הם דברי חכמים אנו מכסים את המצות דאורייתא, ומגביהים את הכוס דרבנן.
