למה משמשים הידיים והרגליים?
הרב דב קדרון
עבודה זרה מא ע"א
פסל שנעבד עבודה זרה אסור בהנאה, אלא אם כן גוי ביטל אותו על ידי ששבר אותו, שאז השבר מותר בהנאה, אלא אם כן מדובר ביד או רגל, כפי שנפסק להלכה בשו"ע (יו"ד קמא,ב): "המוצא שברי צלמים מושלכים, או בתוך שברי נחושת, או אפילו שברי עבודת כוכבים עצמן, מותרים. אבל מצא תבנית יד או רגל והוא עומד על בסיסו, אסור".
על פי זה הסביר בעל חנוכת התורה (ליקוטים תהלים) את הפסוקים (תהלים קטו,ו – ז): "אָזְנַיִם לָהֶם ... אַף לָהֶם ...יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ", מדוע דווקא באלו השנים לא נאמר "להם". זאת משום שבשאר האברים, דהיינו עיניים ואזנים נאמר "להם", כי צריך שיהא האבר מחובר לעבודה זרה, אבל אם נשבר ואינו מחובר לא נקרא עבודה זרה. אולם ביד ורגל לא כתוב להם, לרמוז שיד ורגל אף כשהם נפרדים אסורים ונקראים עבודה זרה.
יש בזה גם עניין מהותי. מטרת הידיים והרגלים היא לשמש את האדם ולסייעו רק בפעולות גשמיות: מישוש בידיים והליכה ברגליים. בשונה מחושי השמיעה והריח, שיכולים לשמש גם לעניינים רוחניים. על פי דרך התורה מטרת האדם בעולם הזה היא להשתמש בעניינים הגשמיים לצורך גבוה, לשם דברים רוחניים, לכן הכוהנים בבית המקדש היו מקדשים את ידיהם ואת רגליהם לפני העבודה, כדי להורות ששימושם בכלים אלו, הידיים והרגליים, נעשה לצורך רוחני נעלה.
אולם עובדי עבודה זרה נוקטים להיפך, הם משתמשים ברוחניות לצורך הגשמיות, לכן הם עובדים את הפסלים שצורתם יד ורגל, כדי להראות שהעניינים הגשמיים הנעשים באמצעות הידיים והרגליים הם אלו שעומדים במרכז הווייתם.
