עולם כמנהגו נוהג
עבודה זרה נד ע"ב
"מתני'. שאלו את הזקנים ברומי: אם אין רצונו בעבודת כוכבים, למה אינו מבטלה? אמרו להן: אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדין - היה מבטלו, הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות, יְאַבֵּד עולמו מפני השוטים?! אמרו להן: אם כן, יְאַבֵּד דבר שאין צורך לעולם בו, ויניח דבר שצורך העולם בו! אמרו להן: אף אנו מחזיקין ידי עובדיהן של אלו, שאומרים: תדעו שהן אלוהות שהרי הן לא בטלו.
גמ'. תנו רבנן, שאלו פלוסופין את הזקנים ברומי: אם אלהיכם אין רצונו בעבודת כוכבים, מפני מה אינו מבטלה? אמרו להם: אילו לדבר שאין העולם צורך לו היו עובדין הרי הוא מבטלה, הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות, יְאַבֵּד עולם מפני השוטים? אלא עולם כמנהגו נוהג, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין.
דבר אחר: הרי שגזל סאה של חטים והלך וזרעה בקרקע, דין הוא שלא תצמח, אלא עולם כמנהגו נוהג והולך, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין. דבר אחר: הרי שבא על אשת חבירו, דין הוא שלא תתעבר, אלא עולם כמנהגו נוהג והולך, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין".
נחוץ הסבר, למה במשנה לא הוזכרו גם התשובות הנוספות שבברייתא שמתחילות במילים דבר אחר?
עוד קשה, לאחר שהושבו אותן התשובות הנוספות שהוכיחו שדרך העולם שהוא נוהג כמנהגו בכל דבר, גם בגזל ובממזרות, אזי מעתה לא מובן מה הצורך בתשובה הראשונה - שאין אפשרות להשמיד דברים שנצרכים לעולם – כי מה זה משנה אם זה אפשרי או לא, הרי ממילא אין רצונו של הקב"ה לשנות ממנהג העולם ולכן הוא אינו אמור להשמידם גם אם זה אפשרי?
אלא שהמשנה סיפרה את הסיפור המלא אודות שאלת הפלוסופין את הזקנים ברומי, והתשובה שבמשנה היא לבדה תשובת הזקנים.
והברייתא המשיכה והוסיפה "דבר אחר" - לא כתשובה נוספת של הזקנים ברומי, אלא כתשובה נוספת לאותה שאלה והיא אמנם התשובה האמיתית כפי שמוכח מגזל וממזרות. ומשום כך המילים "אמרו להם" נאמרו בברייתא רק בתשובה הראשונה.
אז למה ענו הזקנים את אותה תשובה גנובה - כלשון הגמרא לעיל (בדף מד ע"ב), ולא ענו את התשובה האמיתית?
משום שעיקר קושיית הפלוסופין נשענה על מאורעות של קידוש ה' שכבר היו מעולם, כגון הכתוב בספר שמואל (א' ה, ג) וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן ה'. וכמו האמור בדניאל במדרש שיר השירים רבה (פרשה ז, א) שבאותו היום הפילה הרוח את הצלם. וכמו האמור ביציאת מצרים במדרש שמות רבה (פרשה טו סימן טו) "וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים - וכל עבודת כוכבים שבעולם אבדו, חוץ מבעל צפון". וקושיית הפלוסופין היתה: למה לא ימשיך הקב"ה להשמיד את מתחריו על האלהות, למען קידוש שמו?
והזקנים לא חפצו להשיב שאין לדמות עת לעת, ועתה עת גלות היא והנהגה של הסתר פנים שולטת, כי בכך יעצימו ביתר שאת את עון חילול - שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם, כדברי נבואת יחזקאל (לו, כב). לפיכך ענו שגם אם וכאשר יחפוץ ה' בקידוש שמו לעיני הגוים, לא משום כך יכלה את עולמו.
