מגע גוי ביין שמותר בשתייה?
הרב דב קדרון
עבודה זרה נז ע"א
הרמב"ם (מאכלות אסורות יג,יא) מחדש שבכל מקום שאמרו אצל גוי שעובד עבודה זרה שאוסר יין בשתייה (ולא בהנאה) אם הוא נוגע בו, כמו במגע שלא בכוונה, יש להתיר לגמרי בגוי שאינו עובד עבודה זרה, והרמ"א (יו"ד קכד,כד) כותב היתר זה ביחס לגוים בזמן הזה, שאם כי הם עובדי עבודה זרה אינם בקיאים בניסוך. אולם הש"ך (סקע"א) מפרש שיש להתיר רק במקום הפסד מרובה.
על פי זה פסק הגרצ"פ פראנק זצ"ל (שו"ת הר צבי יורה דעה סימן קיג) בעניין פקיד גוי שבא לקחת מכס מהיין, והוא תוחב בחבית כלי המודד מדת חוזק היין, שלפי שיטת הרמ"א אמנם היין מותר בשתייה, אך מדברי הש"ך מבואר שאינו מסכים להתיר אלא בהפסד מרובה. לכן אם אפשר לסדר עם הפקיד, שהיהודי יוציא מעט יין מתוך החבית והפקיד ימדוד בכלי מיוחד ולא יגע בחבית, יש לעשות כך. ואם אי אפשר, יש לדון דהוי כהפסד מרובה, ואף על פי שזה כמו מניעת ריווח, כיוון שבזמנינו קשה מאד למצוא מקור לפרנסה יש לדון דהוי כהפסד מרובה.
הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן נא (כתב לגבי אולמות שמחות ששם מלצרים גויים מוזגים יין בזמן שיש כפפות על ידיהם, שהדבר אסור, כי אמנם היה שייך להתיר בדרך מקרה והיה הפסד אילו היה אסור, אבל לכתחילה לא שייך להתיר. בנוסף לכך יש לאסור אף בדיעבד שהרי צריך להשגיח על היין בכל העת ממש וזה בלתי אפשרי אף אם היו יודעים שצריך להשגיח, ובפרט שהמסובים לא יודעים כלל שצריך להשגיח ואין דעתם כלל להשגיח כי עסוקים הם רק בשמחה כידוע, לכן הוא כיין ביד גוי בלא שמירה, שאסור. לכן אסור להניח למלצר גוי לשפוך את היין וצריך למחות בכל תוקף.
