טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
כל שכילבית אחת או שתי כילביות שוטטות בו – לבנון הכנרת
"וטרית שאינה טרופה. תנו רבנן: איזו היא טרית שאינה טרופה? כל שראש ושדרה ניכר, ואיזו ציר שיש בה דגה? כל שכילבית אחת או שתי כילביות שוטטות בו. השתא כילבית אחת אמרת שרי, שתי כילביות מבעיא? לא קשיא: כאן בפתוחות, כאן בסתומות" (עבודה זרה, לט ע"ב - מ ע"א).
פירוש: שנינו במשנה: וטרית שאינה טרופה וציר שיש בה דגה מותרים באכילה. תנו רבנן [שנו חכמים]: איזו היא טרית שאינה נחשבת טרופה אפילו לא היתה דג שלם ממש? כל שראש ושדרה ניכר בה, שבכך יודעים שהיא דג טהור. ואיזו ציר שיש בה דגה? כל שכילבית אחת (מין יצור קטן שגדל בתוך ציר של דגים טהורים) או שתי כילביות שוטטות בו. ותחילה תוהים: השתא [עכשיו, הרי] כילבית אחת אמרת שרי [מותר], שתי כילביות מבעיא [נצרכה לומר] שמותר? ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]: כאן שצריך שתהיינה לפחות שתיים בחביות פתוחות, כאן שדי באחת בסתומות (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: לבנון הכנרת שם באנגלית: Kinneret Sardine שם מדעי: Mirogrex terranctae
שם נרדף במקורות: כלבית, כלכית שמות בשפות אחרות:
הנושא המרכזי: משמעות נוכחות כילבית/ כלכית בציר דגים
מדברי המשנה והגמרא הכילבית או הכלכית היא דג כלשהו שנוכחותו בציר עשוייה להוכיח אם הוא מותר באכילה או אולי אסור. ראשית עלינו לברר האם הכלבית/כלכית(1) בסוגייתנו זהה לבעל החיים המאיים על הלוויתן ("אימת כילבית על לויתן" (שבת, עז ע"ב) ומוזכרת כדג טמא במסכת חולין (צז ע"א): "רבין בר רב אדא אמר: כלכית באילפס הוה, ואתו שיילוה לרבי יוחנן, ואמר להו: ליטעמיה קפילא ארמאה"(2). אם נקבל את הצעות הזיהוי של הכלבית במאמר הנ"ל קשה להניח שמינים אלו משוטטים בתוך ציר דגים. כל הצעות אלו מתייחסות לדגי ים שאינם יכולים לחיות בתוך ציר. פתרון אפשרי הוא שאכן מדובר במינים שונים. היצור המאיים על הלויתן הוא כלבית ואילו היצור המשוטט בציר הוא כלכית. המאירי בבית הבחירה כתב: "וציר שיש בה דגה והיא אותה כלכית שהזכרנו במשנה ראשונה והיא מעידה עלינו שציר זה היא של דגים טהורים". מאידך גיסא, הדג הטמא בדברי רבין בר רב אדא בגמרא בחולין הוא כילבית(3).
זהות הכילבית/כלכית ומשמעות נוכחותה בציר הדגים נידונו בהרחבה על ידי המפרשים. רש"י בסוגייתנו פירש: "כילבית - גדילה מאיליה בציר דגים טהורים ואם יש שם ציר דגים טמא אין כילבית גדילה בו. שוטטות - לשון שטין על המים. חביות פתוחות - לא סגי בחדא דאיכא למימר מעלמא נפל ביה". דברי רש"י תמוהים הן מהצד הביולוגי והן מהצד הריאלי. הקושי הביולוגי הוא באמירה "גדלה מאיליה". אמירה זאת מבוססת על תיאוריית הבריאה הספונטנית שהוכחה כמוטעית. הקושי הריאלי הוא בכך שלא ייתכן שיצור שנוצר מאליו בתוך ציר יפול לחבית "מעלמא". אם התפתחותו התרחשה בתוך ציר הוא מוגבל לתנאים הקיימים בציר (נשימה, תנועה ואכילה בתוך נוזל) ואין באפשרותו להתקיים ולנוע באוויר.
הריטב"א (עבודה זרה, לט ע"ב) דחה את פירוש רש"י מכמה סיבות שאחת מהן היא חוסר ההיתכנות הריאלי:
"איזהו ציר שיש בו דגה כל שכילבית אחת או שתי כלביות שוטטות בו. פרש"י ז"ל דכלבית הוא דג טמא שהוא גדל מאליו בציר של דגים טהורים, ואם יש שם תערובת ציר דג טמא אינה גדילה בו, ופירוש זה קשה עד מאד, חדא שאין השכל נותן זה ואין לו מציאות בטבע, ועוד דאם כן אמאי קתני תנא ציר שיש בו דגה ליתני שיש בו כילבית, ועוד דנהי שאין כילבית גדל בשל טמאין ניחוש שמא נתנוהו שם, ואם דעתך לומר שאינו מתקיים שם כלל ואף על פי שאין זה נראה מלשון רש"י ז"ל, אם כן כל ששהה שם רגע אחד יהא מותר בכילבית אחת ואפילו בפתוחות".
גם אם ננסה לנתח את דברי הגמרא, על פי פירוש רש"י, במונחים ריאליים עדיין יוותרו קשיים. ה"דגים" המשוטטים בציר עשויים להיות אורגניזמים ירודים שהתפתחו מביצי קיימא שהגיעו לציר באחד משלבי הכנתו. יצורים אלו הם מיני תולעים וסרטנים ירודים דוגמת הדפניות, הזימרגל, התריסן או הבוצן. מינים אלו מופיעים לכאורה מאליהם בשלוליות חורף או מיכלי מים פתוחים לאוויר. השם "דג" בספרות חז"ל כלל יצורי מים רבים ולא רק דגים כפי שהם נקראים בימינו. הזימרגל עשוי להיקרא דג גם בגלל צורתו המאורכת (תמונה 1) (ראו בסרטון כאן). לכאורה, אולי סרטן ירוד זה הוא הכלכית שהוזכרה בדברי הנימוקי יוסף (בשיטת הקדמונים) שאין לה סנפיר וקשקשית:
"וציר שיש בה דגה. הוא דג קטן שנקרא כלכית, הגדל מאיליו בציר טהור, שאם היה בו כלל באותו ציר מדג טמא לא יגדל שם לעולם כלכית, ואף על פי שהכלכית עצמה אין לה סנפיר וקשקשת מותרת, דאשר אין לה סנפיר וקשקשת במים ובנחלים אמר רחמנא, הא בכלים אכול אף על גב דלית לה".
דברי רש"י "... ואם יש שם ציר דגים טמא אין כילבית גדילה בו" מובנים היטב לאור האפשרות שבדרך כלל דגים טמאים רעילים (ראו במאמר "והאי דג טמא כיון דלית ליה חוט השדרה" (עבודה זרה, לט ע"א)). הסבר זה עומד בפני קושי משמעותי משום שאם הכלכיות התפתחו מביצי קיימא הנמצאים בציר לא מובנת ההבחנה בין מספרן בחבית סגורה למספרן בחבית פתוחה. בנוסף לכך מספרן של ביצי הקיימא בסביבת החביות גדול ומספר הכלביות המצופה גדול יותר מאחת או שתים אבל בוודאי איננו קבוע.
הרמב"ן (עבודה זרה, לט ע"ב) דחה את פירוש רש"י:
"כלבית אחת או שתי כלביות. פרש"י ז"ל שהוא דג טמא וגדל מאליו בציר של דגים טהורים ואינו גדל בשל טמאים, ומשמע דדג טמא הוא מדאמרינן בחולין (צ"ז א') כלבית באלפס הואי ושיערוה בששים, ואם הפירוש הזה אמת אין לחוש בדבר אלא שהם דברי נביאות, ור"ח ז"ל כתב כלבית דג קטן טהור וכן נראה מדברי הר"מ הספרדי ז"ל שהוא דג טהור ובדג אחד מותר וכו'".
הריטב"א מפרש באופן דומה ומתייחס לדרך הגעת הכילבית לציר ומשמעותה. לדעתו אין מדובר בכילבית שהתפתחה מאליה אלא בדגים שהונחו בחבית:
"... לכך הנכון כמו שפירש ר"ת ז"ל דכילבית דג טהור וכל דג קטן נקרא כילבית במינו כההיא דאמרינן (שבת ע"ז ב') אימת כילבית על לויתן, ואף על פי שיש דג טמא נקרא כילבית כאותה שאמרו (חולין צ"ז א') כילבית באלפס הואי, גם הדג הטהור הקטן נקרא כילבית, וכן היה דרכן לתת בציר דג אחד ממינו להורות על הציר מאיזה מין הוא, ולפי שהציר של דגים טמאין אינו אלא מדרבנן הקילו בו להתירו בכילבית אחת או שתים, כי זה דבר הניכר לבקיאין אם הוא ציר של דג טמא או לא, וכיון שכן לא מרע אנפשיה מסתמא, ומיהו לא סמכו על כילבית אחת בפתוחות לפי שפעמים נופל שם שלא לדעת, אבל טרית כיון דמגופיה אכיל דאיסורו מן התורה הצריכו בו היכר ראש ושדרה, ויש שהחמיר גם בצירו משום גופו וכו'".
לסכום השיטות אביא את דברי המאירי (עבודה זרה, לה ע"ב):
"ציר שאין בה דגה פירוש ציר של דגים ואין שם דג כלל וכשאותו הציר הוא מדגים טהורים נברא עמו דג קטן וקורין אותו כולבית וכלבית זו דג טמא לדעת גדולי הרבנים. ומכל מקום חכמי ספרד פירשו שהוא דג טהור וכשאנו מוצאין אותו לשם הוא מעיד לבו על הציר שהוא טהור אבל כשאין דג ר"ל כלבית זו הרי ספק לנו שמא נתערב בציר זה ציר של דגים טמאים ואסור באכילה".
לזיהוי הכלכית
בספרות חז"ל והמפרשים אין זיהוי של מינים ספציפיים שבהם הסוגיות עוסקות. לעזרתנו באו חוקרים המשתמשים לצורך זה בכלים שונים. ל. לוויזון זיהה את הכולכית או כלכית, על פי המקורות הסבורים שהיא דג טמא. הוא זיהה באופן דומה בשלושת הסוגיות בהן היא מוזכרת ("אימת כילבית על לויתן", "כלכית באיפס", "כילבית שוטטת בו") שהכוונה למין כריש קטן הנקרא בשם כללי dogfish. ראו במאמר "אימת כילבית על לויתן" (שבת, עז ע"ב)),
ח. י קאהוט סבר שהכלכית היא מין של הרינג (טרית) ומוכיח זאת מתוך כך שהוזכר במשנה בעבודה זרה (פ"ב מ"ו) בסמיכות לחילק: "אלו דברים של עכו"ם אסורין ואין איסורן איסור הנאה ... וציר שאין בה דגה כלבית שוטטת בו והחילק וכו'". על החילק נאמר בגמרא (עבודה זרה, לט ע"א): "טרית טרופה, וציר שאין בה דגה וכו'. מאי חילק? אמר רב נחמן בר אבא אמר רב: זו סולתנית, ומפני מה אסורה? מפני שערבונה עולה עמה".
ז. ספראי במשנת ארץ ישראל (חולין, פ"ג מ"ז) זיהו את הכלבית או הכלכית כד"ג הבא מכלכיס שביוון "והוא דג הארגמן המכונה ביוונית כולכה (κάλκη = πορφúρα – Kalke purpurt), דג שהכינו ממנו את צבע הארגמן". הכוונה לחילזון ממשפחת הארגמוניים ולא לדג אך כאמור לעיל יצורים ימיים שונים כונו בשם "דג".
מ. דור מוכיח מתוך המקורות שהכלכית (כלבית, כלכיד) היא דג קטן, הנידוג במספרים גדולים ונכבש באופן שלא ניתן להכיר בו לא ראש ולא שדרה. מהמשנה הנ"ל "אלו דברים של עכו"ם אסורין ואין איסורן איסור הנאה ... וציר שאין בה דגה כלבית שוטטת בו וכו'" ניתן להסיק בדרך של "מכלל לאו אתה שומע הן" שאם יש כלבית הדג מותר. הדבר נאמר בפירוש בגמרא: "תנו רבנן: איזו היא טרית שאינה טרופה? כל שראש ושדרה ניכר, ואיזו ציר שיש בה דגה? כל שכילבית אחת או שתי כילביות שוטטות בו. השתא כילבית אחת אמרת שרי, שתי כילביות מבעיא?". בירושלמי (וילנא, נדרים, פ"ו הל' ג') אנו לומדים: "תני רבי שמעון בן אלעזר אומר: אמר קונם דג שאיני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים. דגים שאיני טועם אסור בין בגדולים בין בקטנים. דגה שאיני טועם אינו אסור אלא בכלכיד". משתמע מכאן שאם אדם אומר סתם "דגה" הוא מתכוון לכלכית וכנראה משום שהיא היתה נפוצה מאד. התיאורים של דגים קטנים ונפוצים מאד הנכבשים מתאימים לשני מינים והם הטרית (סרדין) (תמונה 2) ולבנון הכנרת (סרדין הכנרת(4)). לכאורה היה מקום לטעון שמדובר בשמות נרדפים אך בגמרא שהובאה לעיל הם הוזכרו בנפרד.
(1) מרוב הגרסאות בסוגיות השונות קשה למצוא את רגלינו וידינו בשאלה מהו "דג" זה (כילבית, כולכית, כלכודא ועוד) ולכן לא אתייחס אליה (ראו למשל ב"ערוך השלם" (ערך "כלכית"). לשם הקיצור אציין את הדג הטהור בשם "כלכית" ואת הטמא בשם "כלבית". לזיהוי ה"כילבית" ראו במאמר "אימת כילבית על לויתן" (שבת, עז ע"ב).
(2) פירוש: רבין בר רב אדא אמר הסבר אחר להלכה זו של ר' יוחנן: כילכית (דגיג, האסור באכילה) שנצלה באילפס (קלחת קטנה) הוה [היה] זה, ואתו שיילוה [ובאו ושאלו] את ר' יוחנן כיצד לנהוג, ואמר להו [להם]: ליטעמיה קפילא ארמאה [שיטעם אותו נחתום גוי], והוא יאמר לנו אם ניכר טעמו של הדג בתבשיל או לא.
(3) בחידושי הרא"ה (בשיטת הקדמונים) (עבודה זרה, לט ע"ב) מובאת גישה שונה:
"פיסקא. וטרית שאינה טרופה, וציר שאין בה דגה. תנו רבנן איזו היא טרית שאינה טרופה כל שראשה ושדרה ניכר ואיזהו ציר שיש בו דגה כל שכלבית אחת או שתי כלביות שוטטות בה. פירוש כל דבר קטן קרי כלבית בין טמא בין טהור. וכדאמרינן התם בשבת אימת כלבית על לויתן. וכדאמרינן התם בחולין כלבית אחת באלפס הוה ושיעורה בששים".
(4) השם סרדין הכנרת מוטעה משום שלבנון הכנרת איננו סרדין אלא מין השייך למשפחת הקרפיוניים. הוא נקרא "סרדין" בגלל צורתו הדומה.
מקורות עיקריים:
מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 174-175.
ל. לוויזון, Die Zoologie des Talmuds , פרנקפורט א"מ 1858, עמ' 276-277.
לעיון נוסף:
"וטרית טרופה, וציר שאין בה דגה כלבית שוטטת בו" (עבודה זרה, לה ע"ב).
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
