הגויים שאינם עובדי אלילים: יחסים מורכבים

נושא הלימוד:
הסוגיה מבחינה בין כמה סוגים של גויים שאינם עובדי עבודה זרה. ההבדלים ביניהם מצביעים על מורכבויות ביחסים בין ישראל לבני אדם ולעמים שפרשו מן האלילות.

שאלות תג"ל:
אילו טיפוסים שונים של גויים שאינם עובדי אלילים מוכרים בסוגיה, ומהו היחס של ישראל כלפיהם?

הסבר בדרך תג"ל:
1. גר תושב "רשמי": זהו גוי שקיבל על עצמו בפני שלושה חברים שלא לעבוד עבודה זרה. בכך הוא נוטש את עולם האלילות ונכנס תחת כנפי החברה היהודית. מצוות "להחיותו" מבטאת את האחריות שיש לישראל כלפיו – הוא נחשב חלק ממערך החיים הקהילתי.
2. גוי שאינו עובד עבודה זרה "מעצמו": גם אם לא עבר הליך פורמלי, אם בפועל אינו עובד עבודה זרה – אין לו מעמד של עובד כוכבים. לכן:
*מותר לשלוח לו מתנה ביום אידם.
*הוא לא יכול לבטל עבודה זרה. ייתכן שאי-הפנייה שלו לאלילות נובעת לא ממודעות רוחנית אלא מתוך שקיעה בתענוגות הגוף והיצר. אף על פי כן, מציאות זו משנה את מעמדו ההלכתי.
3. דמות מורכבת של "עוין וגם מעריך": ייתכנו כאלה, כמו "בר שישך" בסוגיתנו, שמצד אחד אינם עובדים עבודה זרה, אולי אפילו הגיעו להכרה בייעודו ובגדולתו הרוחנית של ישראל, אך מצד שני - נושאים בליבם עוינות לעם ישראל. אפשר לראות בהם דמות אמביוולנטית – שילוב של הערכה לצד אנטי-שמיות.

שאלות למחשבה:
מהו הקריטריון המכריע בעיני חז״ל ליציאה מן העולם הפגני? הכרה רעיונית ומודעת באמת הרוחנית, או רצון להיות חלק מן החברה היהודית, או עצם ההתרחקות המעשית מן האלילות, גם אם מסיבות לא טהורות?
בעולם הגלובלי של ימינו אנו פוגשים בני עמים ודתות רבים שכבר אינם אליליים, וחלקם אף נושאים ערכים מוסריים קרובים לערכי התורה. כיצד לנהל מערכת יחסים – אישית ולאומית – עם מי שמכיר בגדולת ישראל ובתורתו, ואף מושפע ממנו, אך בו בזמן עשוי לשאת עוינות כלפינו.
האם עלינו לבחון בעיקר את המעשים – שותפות וערכים משותפים – או גם את העמדות הפנימיות והאמביוולנטיות כלפינו, המתח בין הערכה לשנאה כלפי ישראל שעודנו חי וקיים בתוכם?