לאיזה עניין שבט נחשב קהל?

הרב דב קדרון

הוריות ה ע"א

בגמרא מובאת מחלוקת התנאים האם שבט אחד נקרא "קהל", ולדעת רבי יהודה, שהלכה כמותו, אכן שבט אחד נקרא "קהל".
פרופסור נחום רקובר (במאמר בכתב העת תחומין טז, תשנ"ו, 211 – 232) התייחס לשיטת מרן הרב קוק זצ"ל ש"כלל ישראל" אינו צירוף של יחידים, אלא הוא בעל מעמד מיוחד. בעוד שאצל אומות העולם אין בכלל אלא מה שיש בפרטים, אצל עם ישראל הכלל הוא בדרגה בפני עצמה.

הוא מבאר שמהשקפה זו בדבר המעמד המיוחד של הכלל נגזרת גם דעתו של הרב קוק זצ"ל בדבר חובתו של היחיד למסור את נפשו להצלת הכלל. אף על פי שיחיד לא חייב למסור את נפשו להצלת אדם אחר או אפילו ציבור, להצלת "כלל ישראל" יש חיוב כזה.

ובעניין זה אין זה פשוט מהי ההגדרה המדויקת של "כלל ישראל". הרב קוק עצמו הציע שאולי היהודים הגרים בארץ ישראל נחשבים ככל האומה כולה (על פי הגמרא לעיל ג,א). ובשם בנו הוא כותב שלפי הדעה ששבט אחד נקרא קהל, ניתן לומר שיש לשבט שלם מעמד כמו לכלל כולו, ולפי זה יהיה חייב כל יחיד למסור את נפשו להצלת שבט.

על כך יש להעיר שלא לכל דבר נפסק להלכה ששבט אחד נחשב קהל. לעניין הבאת קורבן ציבור אכן שבט אחד נחשב קהל, אולם לעניין קרבן פסח בטומאה ולעניין ברכה על נס שנעשה לכלל ישראל, ההלכה היא שאין שבט נחשב קהל (ועיין במגן אברהם סימן ריח ס"ק ג, ובמראה הפנים לירושלמי ברכות פ"ט ה"א).

עוד יש להעיר שמדברי מרן הרב קוק זצ"ל עולה שמותר לאדם למסור את נפשו עבור הכלל, אבל אין חיוב לעשות זאת.